גיחוך.
מחמאה.
התעניינות.
הכל סתם בולשיט,זיוף,זו פשוט צביעות.אתן פשוט צבועות.והפעם,גם אני הייתי...לא מבינה למה בכלל התחלתי לדבר איתכן,למה לא יכולתי להמציא איזה תירוץ?אך יותר מזה,למה לא יכולתי פשוט להגיד מה שאני חושבת בפרצופכן.הרי עכשיו,אני יכולה.זה פשוט פתטי.כאילו התנתקתי מהגיוני ללא כל כוונה או רצון.לפני כמה ימים,דיברתי עם 2 מהפרחות,אלה שמיררו את חיינו למשך זמן ממושך במהלך השנה שעברה.הן חייכו והיו נחמדות,אך ידעתי שזו סתם מסיכה,ומכלשהי סיבה לא מוסברת,גם אני עטיתי אותה.אף פעם לא הייתי חלק מהצביעות,אפילו אם לא הייתי אחת ש'אומרת הכל בפנים' אף לא התחזיתי למה שאיני באמת,לא העמדתי פנים.אז למה עכשיו?למה כשהכל כבר עבר?כשכבר לא אכפת לי.ולמה פתאום להן אכפת?מהיכן כל הצביעות הזאת?כמו שכבר אמרתי,פתטי לחלוטין,אולי אפילו מאכזב...זה היה כמו אינסטינקט,חייכתי והנהנתי בנימוס וחברותיות צולעת.וגם הן.
"היי!"
"היי.."
"ווואייי,O,כמה זמן לא ראינו אותך!!"
"כן....אה?"
"איך בבית הסעפר* החדש?"
*ככה היא באמת אמרה את זה.
"בסדר,איך אצלכן?"
וכך זה המשיך,הרגשה דוחה,אני מאוכזבת...מעצמי,מאיך שהגבתי.לא רוצה להיות מזויפת,מסכה,אני גם לא כזאת.לפעמים אומרים שהמצב "מכריח" אנשים למעשים שונים,אתם מאמינים בזה?אני לא..בכל מצב עדיין נשארת בידינו שליטה עצמית.אם כך,למה כל זה קרה?אתם כנראה חושבים שאני מגזימה,אך כל דבר קטן מוביל לעוד אחד,יותר גדול.וזה מה שבאמת מפחיד אותי,הזיוף והמסכות.הגדולות והמשמעותיות יותר.אני מפחדת שזה יתפתח וימשיך לגדול.אולי לפעמים באמת טוב לזייף קצת,לא תמיד להראות את האמת..אך השאלה היא מה זה בעצם יגרור.לאן זה ימשיך.
שלכם,O
חיוך.גיחוך.
מחמאה.
התעניינות.
הכל סתם בולשיט,זיוף,זו פשוט צביעות.אתן פשוט צבועות.והפעם,גם אני הייתי...לא מבינה למה בכלל התחלתי לדבר איתכן,למה לא יכולתי להמציא איזה תירוץ?אך יותר מזה,למה לא יכולתי פשוט להגיד מה שאני חושבת בפרצופכן.הרי עכשיו,אני יכולה.זה פשוט פתטי.כאילו התנתקתי מהגיוני ללא כל כוונה או רצון.לפני כמה ימים,דיברתי עם 2 מהפרחות,אלה שמיררו את חיינו למשך זמן ממושך במהלך השנה שעברה.הן חייכו והיו נחמדות,אך ידעתי שזו סתם מסיכה,ומכלשהי סיבה לא מוסברת,גם אני עטיתי אותה.אף פעם לא הייתי חלק מהצביעות,אפילו אם לא הייתי אחת ש'אומרת הכל בפנים' אף לא התחזיתי למה שאיני באמת,לא העמדתי פנים.אז למה עכשיו?למה כשהכל כבר עבר?כשכבר לא אכפת לי.ולמה פתאום להן אכפת?מהיכן כל הצביעות הזאת?כמו שכבר אמרתי,פתטי לחלוטין,אולי אפילו מאכזב...זה היה כמו אינסטינקט,חייכתי והנהנתי בנימוס וחברותיות צולעת.וגם הן.
"היי!"
"היי.."
"ווואייי,O,כמה זמן לא ראינו אותך!!"
"כן....אה?"
"איך בבית הסעפר* החדש?"
*ככה היא באמת אמרה את זה.
"בסדר,איך אצלכן?"
וכך זה המשיך,הרגשה דוחה,אני מאוכזבת...מעצמי,מאיך שהגבתי.לא רוצה להיות מזויפת,מסכה,אני גם לא כזאת.לפעמים אומרים שהמצב "מכריח" אנשים למעשים שונים,אתם מאמינים בזה?אני לא..בכל מצב עדיין נשארת בידינו שליטה עצמית.אם כך,למה כל זה קרה?אתם כנראה חושבים שאני מגזימה,אך כל דבר קטן מוביל לעוד אחד,יותר גדול.וזה מה שבאמת מפחיד אותי,הזיוף והמסכות.הגדולות והמשמעותיות יותר.אני מפחדת שזה יתפתח וימשיך לגדול.אולי לפעמים באמת טוב לזייף קצת,לא תמיד להראות את האמת..אך השאלה היא מה זה בעצם יגרור.לאן זה ימשיך.
שלכם,O