" אני רעבה! אני מתה מרעב!!! אני גובע!!! נו,רק ביס קטן... אוכל!!!! רעב!!!! אוכל... בבקשה... הבטן שלי מקרקרת! אני מת,אוכל,רוצה אוכל!!! אני רוצה אוכל!!! נו,פליז המורה,אני ממש ממש רעב אני ממש ממש רעבה... א-נ-ח-נ-ו _ ר-ו-צ-י-ם _ א-ו-כ-ל!!! "
אני בוהה בתלמידים שמתכננים לאוכל בעודי בולעת את הרוק וידי רועדות,אני חושבת שנדבקתי בקדחת הרעב,וזה מחמיר מרגע לרגע בו אני שומעת את המילה אוכל.אני צריכה את זה...צריכה לבלוע משהו...אולי את היד...זה בכל זאת בשר... ."בשר זה פרה,תרנגול זה עוף...לא בשר",אמרה ילדה גבוהה מהכיתה שלי.כניראה כל הגודל הלך לה לרגליים כך שלא נשאר שום דבר לראש,כי לפי מה שאני יודעת...עוף זה בשר."עוף זה בשר! יא אבלה",אמר לה הילד עם העיניים הכחולות מכיתתי."לא! עוף זה עוף! בשר זה פרה!",היא עונה לו ברוב טיפשותה.אוי...הילד עם העיניים הכחולות פתאום נראה פרופסר לידה.מחשבות על אוכל רצות בראשי... זה פשוט...איה.הם כולם מרעישים ורק אני שותקת,מחזיקה את הרעב בבטן...שזה,דרך אגב,מאוד הגיוני(רעב...בטן...הבנתם?).כאבי ראש איומים,אני לא מצליחה להתרכז,המספרים על הלוח נראים לי כמו פולקה...1-נראה כמו מקל שוקולד קטן וטעים.המורה יצאה לרגע מהכיתה ופתאום חלק מהילדים הוציאו אוכל."נו!!! בבקשה..לא אכלתי כלום כל היום!",אומרת האבלה לערסית שמחייכת ומחזיקה שוגי ביד."זה שוגי! יש לה שוגי!".האבלה מלקקת את השפתיים ומושיטה אלייה ידיים רועדות.היא השיגה את השוגי ועכשיו בולעת אותו בכמה ביסים,אך חתיכה אחת הולכת לצפרדע,שהולך אחרי דקה ומוציא קורסון גדול ועסיסי...עם שוקולד מהתיק.כמה ילדים ובינייהם הילד שישב לידי,מביטים בו בעיניים גדולות...ומנסים את מזלם כדי להשיג ביס.הראש שלי מונך על כף היד שנשענת בעזרת המרפק על מחברת החשבון,ואני מעבדת ריכוז!.מפת המדינה שמולי נראת כמו בגאט זתר שיצא מהתנור,וכאשר אני בוהה במפה,הילדים ממשיכים להילחם על האוכל של האחרים.המורה נכנסה.המורה מצווה על שקט ואומרת:"מי שלא מסוגל לשבת פה בכיתה שיצביע".אני חושבת על זה כמה רגעים...ופתאום ידי נמשכת למעלה והאצבע מורמת למרות שחלק במוחי אומר לי שאני כזו מטומטמת.היא ניגשת אליי,היא לא רגילה לראות אותי "עם הזרם",למרות שהפעם...הייתי חייבת להודות באמת-אני רעבה.א' הנמוכה מביטה בי כלא מאמינה ואני ממשיכה להצביע בקושי."מה קרה? מה יש לך?",המורה שואלת בנחמדות האופיינית לה.היא מעדיפה להתייחס אליי מאשר לברברים האחרים שהצביעו."כואב לי הראש וקשה לי להתרכז...",אני אומרת עם מבט סובל."את אכלת?",היא שואלת."כן...קצת,אבל אני רעבה",עניתי."טוב!",המורה פנתה לכיתה."יש לכם חמש דקות לאכול!",הכריזה המורה.היא רצתה להביא לי לאכול כי...היא מתה עליי ^-^.נשמעו קולות בכיתה.הילד לידי הוציא סנדוויץ שוקולד גדול,קם ממקומו והתחיל לרוץ אל חבריו שמחפשים אחר מזון.אני רק הוצאתי שוגי קטן בעטיפה ורודה והתחלתי לאכול ולצעוק בתוך תוכי.נחמיה עמד יחד עם המורה בפתח הדלת וקרא לי."K...",הוא חיפש תשובה."אימא מחכה לך".קמתי ממקומי,ניזכרת שאימי הייתה אמורה לאסוף אותי מוקדם היום,רק היום(ימים אחרים אני פשוט מתבשלת עם E בדרך הבייתה).אימי גאלה אותי מיסורי,לא יכולתי להישאר שם עוד שעה(דאם איט...שעתיים של חשבון עם המופרעים בכיתה שלי! לא מחזה יפה! במיוחד כשהם רעבים...)."להתראות,פראיירים!",אמרתי בליבי ויצאתי מן הכיתה,אחרי שאמרתי שלום למורה.עם תפוח ביד סיפרתי לאימי את מה שקרה."ממש משחקי הרעב",אמרתי.
שלכם,K
" אני רעבה! אני מתה מרעב!!! אני גובע!!! נו,רק ביס קטן... אוכל!!!! רעב!!!! אוכל... בבקשה... הבטן שלי מקרקרת! אני מת,אוכל,רוצה אוכל!!! אני רוצה אוכל!!! נו,פליז המורה,אני ממש ממש רעב אני ממש ממש רעבה... א-נ-ח-נ-ו _ ר-ו-צ-י-ם _ א-ו-כ-ל!!! "
אני בוהה בתלמידים שמתכננים לאוכל בעודי בולעת את הרוק וידי רועדות,אני חושבת שנדבקתי בקדחת הרעב,וזה מחמיר מרגע לרגע בו אני שומעת את המילה אוכל.אני צריכה את זה...צריכה לבלוע משהו...אולי את היד...זה בכל זאת בשר... ."בשר זה פרה,תרנגול זה עוף...לא בשר",אמרה ילדה גבוהה מהכיתה שלי.כניראה כל הגודל הלך לה לרגליים כך שלא נשאר שום דבר לראש,כי לפי מה שאני יודעת...עוף זה בשר."עוף זה בשר! יא אבלה",אמר לה הילד עם העיניים הכחולות מכיתתי."לא! עוף זה עוף! בשר זה פרה!",היא עונה לו ברוב טיפשותה.אוי...הילד עם העיניים הכחולות פתאום נראה פרופסר לידה.מחשבות על אוכל רצות בראשי... זה פשוט...איה.הם כולם מרעישים ורק אני שותקת,מחזיקה את הרעב בבטן...שזה,דרך אגב,מאוד הגיוני(רעב...בטן...הבנתם?).כאבי ראש איומים,אני לא מצליחה להתרכז,המספרים על הלוח נראים לי כמו פולקה...1-נראה כמו מקל שוקולד קטן וטעים.המורה יצאה לרגע מהכיתה ופתאום חלק מהילדים הוציאו אוכל."נו!!! בבקשה..לא אכלתי כלום כל היום!",אומרת האבלה לערסית שמחייכת ומחזיקה שוגי ביד."זה שוגי! יש לה שוגי!".האבלה מלקקת את השפתיים ומושיטה אלייה ידיים רועדות.היא השיגה את השוגי ועכשיו בולעת אותו בכמה ביסים,אך חתיכה אחת הולכת לצפרדע,שהולך אחרי דקה ומוציא קורסון גדול ועסיסי...עם שוקולד מהתיק.כמה ילדים ובינייהם הילד שישב לידי,מביטים בו בעיניים גדולות...ומנסים את מזלם כדי להשיג ביס.הראש שלי מונך על כף היד שנשענת בעזרת המרפק על מחברת החשבון,ואני מעבדת ריכוז!.מפת המדינה שמולי נראת כמו בגאט זתר שיצא מהתנור,וכאשר אני בוהה במפה,הילדים ממשיכים להילחם על האוכל של האחרים.המורה נכנסה.המורה מצווה על שקט ואומרת:"מי שלא מסוגל לשבת פה בכיתה שיצביע".אני חושבת על זה כמה רגעים...ופתאום ידי נמשכת למעלה והאצבע מורמת למרות שחלק במוחי אומר לי שאני כזו מטומטמת.היא ניגשת אליי,היא לא רגילה לראות אותי "עם הזרם",למרות שהפעם...הייתי חייבת להודות באמת-אני רעבה.א' הנמוכה מביטה בי כלא מאמינה ואני ממשיכה להצביע בקושי."מה קרה? מה יש לך?",המורה שואלת בנחמדות האופיינית לה.היא מעדיפה להתייחס אליי מאשר לברברים האחרים שהצביעו."כואב לי הראש וקשה לי להתרכז...",אני אומרת עם מבט סובל."את אכלת?",היא שואלת."כן...קצת,אבל אני רעבה",עניתי."טוב!",המורה פנתה לכיתה."יש לכם חמש דקות לאכול!",הכריזה המורה.היא רצתה להביא לי לאכול כי...היא מתה עליי ^-^.נשמעו קולות בכיתה.הילד לידי הוציא סנדוויץ שוקולד גדול,קם ממקומו והתחיל לרוץ אל חבריו שמחפשים אחר מזון.אני רק הוצאתי שוגי קטן בעטיפה ורודה והתחלתי לאכול ולצעוק בתוך תוכי.נחמיה עמד יחד עם המורה בפתח הדלת וקרא לי."K...",הוא חיפש תשובה."אימא מחכה לך".קמתי ממקומי,ניזכרת שאימי הייתה אמורה לאסוף אותי מוקדם היום,רק היום(ימים אחרים אני פשוט מתבשלת עם E בדרך הבייתה).אימי גאלה אותי מיסורי,לא יכולתי להישאר שם עוד שעה(דאם איט...שעתיים של חשבון עם המופרעים בכיתה שלי! לא מחזה יפה! במיוחד כשהם רעבים...)."להתראות,פראיירים!",אמרתי בליבי ויצאתי מן הכיתה,אחרי שאמרתי שלום למורה.עם תפוח ביד סיפרתי לאימי את מה שקרה."ממש משחקי הרעב",אמרתי.
שלכם,K |