מה מרגישים כשמביטים בתמונה?
עצב, שחור ואז... הצבע מדלג על הרגע השחור, ואליו מתלווה מוזיקה. מוזיקה קלאסית נשמעת בקרע, ובין רגע מתחלפת למוזיקה קיצבית.
התווים מדלגים והצבע זורם במורד השביל השחור.העיניים נפתחות כדי לראות יותר, ושוב... מוזיקה קלאסית מתנגנת
ומתחילה כבר לחפור. התווים שוב משתוללים וסוחפים אותך לתוך חלום. אתה שם, על הצבעים שזזים. מפחדת ליפול אך לא נופלת.
הכל נרגע. נהר הצבעים מתחיל להתפצל ליובלים ארוכים ודקים שמתעופפים בשמיים השחורים. גשם של תווים יורד ונופל הישר לתוך היובלים.
צעדים בסיגנון דילוגים נשמעים, ואז רעש התופים מגיע משום מקום. לתווים יש רגלים, קולות הצעדים מגיעים מהם.
ופיתאום... מוזיקת ג'ז נישמעת מתוך חצוצרה שמופיעה לה פיתאום ומנגינתה מיתלווה לקול התופים והצעדים. אתה קמה על רגליך והתמונה מיטשטשת. אתה חוזרת, חוזרת לכיסא מול המחשב ומיתמקד במפתח הסול הגדול שעומד לו בפינה.
פיתאום זה לא נראה כמו קשת, אלה... מנערת זמן שבתוכה שומעים זיופים של קלרינט. אתה סותמת את אוזנייך אך עדיין שומעה בברור את הזיופים.
מה קורה פה?. הגעת למקום שחור. הקול שחור ואתה ציבעוני. אתה שקוף וציבעוני, ליתר דיוק. אתה היאהוא הקשת שמתמתחת, ומתמתחת, ומתמתחת, ומתמתחת. אתה לא רואה כלום, אך מרגישה רגליים קטנות הפוסעות עליך. פיתאום קרן אור עזה משבשת את ראייתך ולאחר כמה שניות, אתה רואה.
רואה את התווים שהפכו מכהים ולא ניראים ולבנים, נקיים. אתה מרגישה חסר כוחות, תשושה לגמרי. אתה מרפה ו... נופלת.
פיתאום אתה בספה של סלון ביתך. אתה חוזרת לחדר ומתיישב בכיסא המחשב. בה לך לצרוח."אאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!".
זה הוא כוחו של הדימיון.
שלכם, K
זה מה שדימיינתי כשהסתכלתי בתמונה הזאת:
מה מרגישים כשמביטים בתמונה?
עצב, שחור ואז... הצבע מדלג על הרגע השחור, ואליו מתלווה מוזיקה. מוזיקה קלאסית נשמעת בקרע, ובין רגע מתחלפת למוזיקה קיצבית.
התווים מדלגים והצבע זורם במורד השביל השחור.העיניים נפתחות כדי לראות יותר, ושוב... מוזיקה קלאסית מתנגנת
ומתחילה כבר לחפור. התווים שוב משתוללים וסוחפים אותך לתוך חלום. אתה שם, על הצבעים שזזים. מפחדת ליפול אך לא נופלת.
הכל נרגע. נהר הצבעים מתחיל להתפצל ליובלים ארוכים ודקים שמתעופפים בשמיים השחורים. גשם של תווים יורד ונופל הישר לתוך היובלים.
צעדים בסיגנון דילוגים נשמעים, ואז רעש התופים מגיע משום מקום. לתווים יש רגלים, קולות הצעדים מגיעים מהם.
ופיתאום... מוזיקת ג'ז נישמעת מתוך חצוצרה שמופיעה לה פיתאום ומנגינתה מיתלווה לקול התופים והצעדים. אתה קמה על רגליך והתמונה מיטשטשת. אתה חוזרת, חוזרת לכיסא מול המחשב ומיתמקד במפתח הסול הגדול שעומד לו בפינה.
פיתאום זה לא נראה כמו קשת, אלה... מנערת זמן שבתוכה שומעים זיופים של קלרינט. אתה סותמת את אוזנייך אך עדיין שומעה בברור את הזיופים.
מה קורה פה?. הגעת למקום שחור. הקול שחור ואתה ציבעוני. אתה שקוף וציבעוני, ליתר דיוק. אתה היאהוא הקשת שמתמתחת, ומתמתחת, ומתמתחת, ומתמתחת. אתה לא רואה כלום, אך מרגישה רגליים קטנות הפוסעות עליך. פיתאום קרן אור עזה משבשת את ראייתך ולאחר כמה שניות, אתה רואה.
רואה את התווים שהפכו מכהים ולא ניראים ולבנים, נקיים. אתה מרגישה חסר כוחות, תשושה לגמרי. אתה מרפה ו... נופלת.
פיתאום אתה בספה של סלון ביתך. אתה חוזרת לחדר ומתיישב בכיסא המחשב. בה לך לצרוח."אאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!".
זה הוא כוחו של הדימיון.
שלכם, K
זה מה שדימיינתי כשהסתכלתי בתמונה הזאת: