שמתי לב שבזמן האחרון יוצא לי במקרים נדירות לכתוב פוסט בגודל נורמלי שלא כולל שלוש שורות+תמונהסירטון.הבנתי שזה כבר מתחיל לשעמם וזה גם לא כיף לכתוב שלוש שורות ולהוסיף תמונה, הכי כיף לכתוב הרבה, על התחביבים שלך, הכעס ועוד רגשות.מה אתה אוהב, מה לא.
אני יושבת לי מול המסך ובואה בדף הלבן. לוחצת על הכפתורים במקלדת ודבר לא עוזר.אין לי רעיון, ההשראה שלי עבדה. חשבתי לכתוב על חתולים-אין מה לכתוב. אולי על חיה אחרת?-אין מה לכתוב.אולי על ה"מקובלים" בכיתה שכבר אין לי(לא...).
ואז... עלה לי רעיון לראש!. אני יכתוב שני קטעים מהספר שאני קוראת "האקדמיה לערפדים" של רישל מיד. אם תואבו אותו אני יפרסם דף מהספר בכל יום ואם לא, למה לתרוח?.
קטעים מהפרק הראשון בספר:
1 ." חשתי בפחד שלה עוד לפני ששמעתי אותה צורחת. הסיוט שלה זרם לתוכי ושלף אותי החוצה מחלומי שלי, שהיו בו חוף ואיזה חתיך שמרח עלי שמן שיזוף. תמונות- התמונות שלה, לא שלי- התגלגלו בראשי: אש ודם, ריח עשן ומתכת מעוקמת של מכונית. המראות עטפו וחנקו אותי, עד שחלק הגיוני כלשהו במוחי הזכיר לי ש... ".
2 ." הייתי זקוקה לכל גרם של כוח רצון כדי לא להתעלף על המדרכה. הגוף שלי לא רצה לרוץ אחרי שאיבד דם, ועדיין היה עסוק בעיכול השפעות הרוק שלה. אבל פקדתי על שרירי להפסיק להתלונן ונאחזתי בליסה בזמן שהרגליים שלנו הלמו בבטון... "
הספרים מסדרת הספרים של "האקדמיה לערפדים":(האדום הוא זה שכתבתי עליו)
נו, איך? אהבתם?.אם אהבתם ואתם רוצים שאני יכתוב כל יום דף מהספר, כתבו בתגובות שאתם רוצים ואם לא כתבו שאתם לא רוצים או שלא תכתבו בכלל.
שלכם,K
שמתי לב שבזמן האחרון יוצא לי במקרים נדירות לכתוב פוסט בגודל נורמלי שלא כולל שלוש שורות+תמונהסירטון.הבנתי שזה כבר מתחיל לשעמם וזה גם לא כיף לכתוב שלוש שורות ולהוסיף תמונה, הכי כיף לכתוב הרבה, על התחביבים שלך, הכעס ועוד רגשות.מה אתה אוהב, מה לא.
אני יושבת לי מול המסך ובואה בדף הלבן. לוחצת על הכפתורים במקלדת ודבר לא עוזר.אין לי רעיון, ההשראה שלי עבדה. חשבתי לכתוב על חתולים-אין מה לכתוב. אולי על חיה אחרת?-אין מה לכתוב.אולי על ה"מקובלים" בכיתה שכבר אין לי(לא...).
ואז... עלה לי רעיון לראש!. אני יכתוב שני קטעים מהספר שאני קוראת "האקדמיה לערפדים" של רישל מיד. אם תואבו אותו אני יפרסם דף מהספר בכל יום ואם לא, למה לתרוח?.
קטעים מהפרק הראשון בספר:
1 ." חשתי בפחד שלה עוד לפני ששמעתי אותה צורחת. הסיוט שלה זרם לתוכי ושלף אותי החוצה מחלומי שלי, שהיו בו חוף ואיזה חתיך שמרח עלי שמן שיזוף. תמונות- התמונות שלה, לא שלי- התגלגלו בראשי: אש ודם, ריח עשן ומתכת מעוקמת של מכונית. המראות עטפו וחנקו אותי, עד שחלק הגיוני כלשהו במוחי הזכיר לי ש... ".
2 ." הייתי זקוקה לכל גרם של כוח רצון כדי לא להתעלף על המדרכה. הגוף שלי לא רצה לרוץ אחרי שאיבד דם, ועדיין היה עסוק בעיכול השפעות הרוק שלה. אבל פקדתי על שרירי להפסיק להתלונן ונאחזתי בליסה בזמן שהרגליים שלנו הלמו בבטון... "
הספרים מסדרת הספרים של "האקדמיה לערפדים":(האדום הוא זה שכתבתי עליו)
נו, איך? אהבתם?.אם אהבתם ואתם רוצים שאני יכתוב כל יום דף מהספר, כתבו בתגובות שאתם רוצים ואם לא כתבו שאתם לא רוצים או שלא תכתבו בכלל.
שלכם,K