אז הרעיון היה שכל אחד רושם את השם שלו על המעטפה,ומעביר אותה אחורה,שולף אחד מהפתקים של המעטפה שעבריה אליו,וכותב עליה ברכה לראש השנה.ככה שבסוף כל הסבב הזה,המעטפות של כל אחד חוזרות אליו עם 37 ברכות לתחילת השנה.
ולמרות שבסופו של דבר כל ברכה הייתה בערך "שנה טובה מ-***"(משקיענים גם מילאו את כל זה בטושים צבעוניים,ומשקיענים עוד יותר גם הוסיפו שם כמה מילים.)זה באמת היה נחמד מאוד.
המראה של המעטפה השמנמנה הזו גרם לי לחייך (:
.
וכן,אני די בטוחה שעכשיו אתם שואלים את עצמכם מה לעזאזל הקשר בין זה לבין דיכאון.
אז בואו נתחיל:
כל הפתקים היו באמת חמודים כמו שציפיתי,אבל אחד מהם היה:"תתחילי לצחוק כבר.אחרי כל הדיכאון".
דיכאון?
סליחה?
את בכלל מכירה אותי?
את בכלל נותנת חשיבות למה שיוצא מהפה שלך?
את בכלל מבינה מה את אומרת?
זה שאני לא תמיד שמחה להיות דחוסה בין 37 תלמידים די מעצבנים במשך 8 שעות כל יום,לא אומר שאני מדוכאת.
דיכאון זה כשאין לך כוח לשום דבר,
דיכאון זה כשאין לך כוח אפילו לנסות להעמיד פנים שיש לך כוח.
דיכאון זה כשכל דבר מתחיל לאבד משמעות.
דיכאון זה כשהיית חזק ליותר מדי זמן,והגעת לנקודת השבירה שלך.
דיכאון זה כשאתה כבר לא רוצה לקום בבוקר.
דיכאון זה כשאתה מרגיש שכל יום הוא בעצם אותו דבר,
דיכאון זה כשאתה לא רוצה לחיות את הזבל הזה שוב ושוב.
מה שמעצבן אותי בכל העניין,הוא שלפעמים אנחנו מדברים רק כדי למלא את חלל האוויר.
בלי לחשוב אפילו אילו שטויות יוצאות לנו מהפה.
הורג אותי כשאנשים מדברים כלכך הרבה על דברים שבכלל לא קשורים אליהם.
על דברים שהם אף פעם אפילו לא יצליחו להבין.
אה,ולמה המילה הזאת "דקרה" אותי כלכך?אין לי ממש מושג.אולי כי אני מפחדת להישאב לזה..אחרי שהייתי די קרובה.
שלכם,באהבה,O♥
ביום שלפני חופש ראש השנה,המחנכת שלנו(שאיכשהו הפכה לנחמדה מאוד מתחילת שנת הלימודים.למרות שהיא עדיין די פסיכית.)חילקה לכל אחד מעטפה לבנה,שבתוכה אינספור פתקים לבנים כמוהה.
אז הרעיון היה שכל אחד רושם את השם שלו על המעטפה,ומעביר אותה אחורה,שולף אחד מהפתקים של המעטפה שעבריה אליו,וכותב עליה ברכה לראש השנה.ככה שבסוף כל הסבב הזה,המעטפות של כל אחד חוזרות אליו עם 37 ברכות לתחילת השנה.
ולמרות שבסופו של דבר כל ברכה הייתה בערך "שנה טובה מ-***"(משקיענים גם מילאו את כל זה בטושים צבעוניים,ומשקיענים עוד יותר גם הוסיפו שם כמה מילים.)זה באמת היה נחמד מאוד.
המראה של המעטפה השמנמנה הזו גרם לי לחייך (:
.
וכן,אני די בטוחה שעכשיו אתם שואלים את עצמכם מה לעזאזל הקשר בין זה לבין דיכאון.
אז בואו נתחיל:
כל הפתקים היו באמת חמודים כמו שציפיתי,אבל אחד מהם היה:"תתחילי לצחוק כבר.אחרי כל הדיכאון".
דיכאון?
סליחה?
את בכלל מכירה אותי?
את בכלל נותנת חשיבות למה שיוצא מהפה שלך?
את בכלל מבינה מה את אומרת?
זה שאני לא תמיד שמחה להיות דחוסה בין 37 תלמידים די מעצבנים במשך 8 שעות כל יום,לא אומר שאני מדוכאת.
דיכאון זה כשאין לך כוח לשום דבר,
דיכאון זה כשאין לך כוח אפילו לנסות להעמיד פנים שיש לך כוח.
דיכאון זה כשכל דבר מתחיל לאבד משמעות.
דיכאון זה כשהיית חזק ליותר מדי זמן,והגעת לנקודת השבירה שלך.
דיכאון זה כשאתה כבר לא רוצה לקום בבוקר.
דיכאון זה כשאתה מרגיש שכל יום הוא בעצם אותו דבר,
דיכאון זה כשאתה לא רוצה לחיות את הזבל הזה שוב ושוב.
מה שמעצבן אותי בכל העניין,הוא שלפעמים אנחנו מדברים רק כדי למלא את חלל האוויר.
בלי לחשוב אפילו אילו שטויות יוצאות לנו מהפה.
הורג אותי כשאנשים מדברים כלכך הרבה על דברים שבכלל לא קשורים אליהם.
על דברים שהם אף פעם אפילו לא יצליחו להבין.
אה,ולמה המילה הזאת "דקרה" אותי כלכך?אין לי ממש מושג.אולי כי אני מפחדת להישאב לזה..אחרי שהייתי די קרובה.
שלכם,באהבה,O♥