שלוש דלתות.
היא עברה אחת אחת בין הדלתות ופתחה אותן מבלי להכנס. סחור סחור היא עברה בינייהן עד שלבסוף החליטה לגשת לדלת השלישית, הכי שמאלית.
היא עברה דרכה ונשאבה לתוך ערפל סמיך שהתחיל להקשות על ראייתה במהירות. ניפנופי ידיים לא עזרו, הערפל המשיך לחסום את דרכה אל האור, עד ש..... "חיכיתי לך "."נשארתי פה עומד עד שתבואי".היה זה קול שהגיע מלפנייה, אך היא לא זיהתה אותו ולא ראתה אותו בגלל הערפל. "מי אתה? ",שאלה בחשדנות. אין תשובה.
עברו כמה דקות, הערפל התחיל להתפזר, והיא ראתה את האדם ששמעה את קולו. הוא היה גבוה ועורו היה בהיר. השיער הכהה והארוך שלו הסתיר מעט את עיניו הכהות.הוא לבד ג'ינס וחולצה שחורה מכופתרת והיה לו קולר שאליו מחוברת שרשרת כסופה שהתלתלה כל פעם שהוא זז.
"אני לא מכירה אותך ",היא אמרה לבסוף.
"את מכירה ועוד איך, יותר ממה שאת חושבת ",אמר הנער המוזר.
היא ניסתה לברוח, אך כל פעם שניסתה לרוץ הגיעה לאותו המקום בדיוק, שם היא ראתה אותו מולה.
"מה אתה רוצה ממני?!? ",היא שאלה בתוקפנות.
"צריך למצוא את השלווה בתוכך".
"מהר".
"למה? ".היא באמת לא הבינה למה הוא מתכוון.
"אני יודע שאת חושבת שאת לבד בעולם הזה, ואני ממש לא מבין למה את חושבת כך כשכל כך הרבה אנשים נמצאים סביבך ואת אפילו לא מבחינה בהם!.את לא מסוגלת להבין, את כל כך שקועה בסבל שלך שאת לא מבינה שאת גורמת לאחרים לסבול ",הוא אמר בתוקפנות.
"על מה אתה מדבר? ",היא שאלה.
"אני מדבר עלייך, אנה ".
כעת היא הייתה ממש מבולבלת.מאיפה הוא יודע את השם שלה? מי הוא הנער הזה שטוען שהוא מכיר אותה? ולמה היא לא נבהלת ובורחת? לפחות לא מנסה... .
"אני יודע שעברת הרבה דברים שגרמו לך להסגר בתוך הבועה הדיכאונית שלך ולפחד לצאת ממנה.בגלל זה לא שמת לב שהסכנה חלפה והדלת פתוחה בפנייך ".הנער התקרב אל אנה והצמיד אותה לעץ. הוא לקח את השרשרת הארוכה שהתחברה לקולר שעל צווארו והתחיל לקשור את אנה בשרשרת לעץ.
"ככה הם חייך בבועה הזאת, חיים כמו בכלא, רק ש*לך* יש את המפתח לתא, אבל את לא מנסה לברוח ולצאת למקום טוב יותר ולשכוח את העבר ",הוא אמר.
"אני לא יכולה ",היא המשיכה, "אני לא יכולה! אתה לא מבין את הפחד לצאת אחרי שהייתי שם כל כך הרבה זמן. מה יקרה אם אני אצא ושוב חיי יהיו גרועים כל כך? כל כך שזה יגרום לי להכנס לבועה הדיכאונית עם עוד יותר דיכאון?",היא התחילה לומר.
"אבל העולם שבחוץ מנסה להסביר לך שזה לא יקרה לך, ואת פשוט לא יודעת להקשיב.... .התשובה נמצאת מול העיניים שלך ואת לא מסתכלת, המפתח נמצא בידיים שלך ואת לא משתמשת בו. את לא לבד כמו שאת חושבת, תפנימי!",הפציר בה האיש המשונה.
"מי אתה בכלל? ",שאלה אנה.
"אני הקול שבלב שלך ".
היא עברה אחת אחת בין הדלתות ופתחה אותן מבלי להכנס. סחור סחור היא עברה בינייהן עד שלבסוף החליטה לגשת לדלת השלישית, הכי שמאלית.
היא עברה דרכה ונשאבה לתוך ערפל סמיך שהתחיל להקשות על ראייתה במהירות. ניפנופי ידיים לא עזרו, הערפל המשיך לחסום את דרכה אל האור, עד ש..... "חיכיתי לך "."נשארתי פה עומד עד שתבואי".היה זה קול שהגיע מלפנייה, אך היא לא זיהתה אותו ולא ראתה אותו בגלל הערפל. "מי אתה? ",שאלה בחשדנות. אין תשובה.
עברו כמה דקות, הערפל התחיל להתפזר, והיא ראתה את האדם ששמעה את קולו. הוא היה גבוה ועורו היה בהיר. השיער הכהה והארוך שלו הסתיר מעט את עיניו הכהות.הוא לבד ג'ינס וחולצה שחורה מכופתרת והיה לו קולר שאליו מחוברת שרשרת כסופה שהתלתלה כל פעם שהוא זז.
"אני לא מכירה אותך ",היא אמרה לבסוף.
"את מכירה ועוד איך, יותר ממה שאת חושבת ",אמר הנער המוזר.
היא ניסתה לברוח, אך כל פעם שניסתה לרוץ הגיעה לאותו המקום בדיוק, שם היא ראתה אותו מולה.
"מה אתה רוצה ממני?!? ",היא שאלה בתוקפנות.
"צריך למצוא את השלווה בתוכך".
"מהר".
"למה? ".היא באמת לא הבינה למה הוא מתכוון.
"אני יודע שאת חושבת שאת לבד בעולם הזה, ואני ממש לא מבין למה את חושבת כך כשכל כך הרבה אנשים נמצאים סביבך ואת אפילו לא מבחינה בהם!.את לא מסוגלת להבין, את כל כך שקועה בסבל שלך שאת לא מבינה שאת גורמת לאחרים לסבול ",הוא אמר בתוקפנות.
"על מה אתה מדבר? ",היא שאלה.
"אני מדבר עלייך, אנה ".
כעת היא הייתה ממש מבולבלת.מאיפה הוא יודע את השם שלה? מי הוא הנער הזה שטוען שהוא מכיר אותה? ולמה היא לא נבהלת ובורחת? לפחות לא מנסה... .
"אני יודע שעברת הרבה דברים שגרמו לך להסגר בתוך הבועה הדיכאונית שלך ולפחד לצאת ממנה.בגלל זה לא שמת לב שהסכנה חלפה והדלת פתוחה בפנייך ".הנער התקרב אל אנה והצמיד אותה לעץ. הוא לקח את השרשרת הארוכה שהתחברה לקולר שעל צווארו והתחיל לקשור את אנה בשרשרת לעץ.
"ככה הם חייך בבועה הזאת, חיים כמו בכלא, רק ש*לך* יש את המפתח לתא, אבל את לא מנסה לברוח ולצאת למקום טוב יותר ולשכוח את העבר ",הוא אמר.
"אני לא יכולה ",היא המשיכה, "אני לא יכולה! אתה לא מבין את הפחד לצאת אחרי שהייתי שם כל כך הרבה זמן. מה יקרה אם אני אצא ושוב חיי יהיו גרועים כל כך? כל כך שזה יגרום לי להכנס לבועה הדיכאונית עם עוד יותר דיכאון?",היא התחילה לומר.
"אבל העולם שבחוץ מנסה להסביר לך שזה לא יקרה לך, ואת פשוט לא יודעת להקשיב.... .התשובה נמצאת מול העיניים שלך ואת לא מסתכלת, המפתח נמצא בידיים שלך ואת לא משתמשת בו. את לא לבד כמו שאת חושבת, תפנימי!",הפציר בה האיש המשונה.
"מי אתה בכלל? ",שאלה אנה.
"אני הקול שבלב שלך ".
אני יודעת שזה מעט לא מובן הסיפור הקצר שכתבתי... שמבוסס על משהו מציאותי שהפכתי אותו ודיי עשיתי אותו מסורבל ומסובך והפכתי לסיפור הזה. אנה לא מבוססת עליי, אלה על חברה,שכמובן לא קוראים לה אנה.
שלכם, K
שלכם, K
שלוש דלתות.
היא עברה אחת אחת בין הדלתות ופתחה אותן מבלי להכנס. סחור סחור היא עברה בינייהן עד שלבסוף החליטה לגשת לדלת השלישית, הכי שמאלית.
היא עברה דרכה ונשאבה לתוך ערפל סמיך שהתחיל להקשות על ראייתה במהירות. ניפנופי ידיים לא עזרו, הערפל המשיך לחסום את דרכה אל האור, עד ש..... "חיכיתי לך "."נשארתי פה עומד עד שתבואי".היה זה קול שהגיע מלפנייה, אך היא לא זיהתה אותו ולא ראתה אותו בגלל הערפל. "מי אתה? ",שאלה בחשדנות. אין תשובה.
עברו כמה דקות, הערפל התחיל להתפזר, והיא ראתה את האדם ששמעה את קולו. הוא היה גבוה ועורו היה בהיר. השיער הכהה והארוך שלו הסתיר מעט את עיניו הכהות.הוא לבד ג'ינס וחולצה שחורה מכופתרת והיה לו קולר שאליו מחוברת שרשרת כסופה שהתלתלה כל פעם שהוא זז.
"אני לא מכירה אותך ",היא אמרה לבסוף.
"את מכירה ועוד איך, יותר ממה שאת חושבת ",אמר הנער המוזר.
היא ניסתה לברוח, אך כל פעם שניסתה לרוץ הגיעה לאותו המקום בדיוק, שם היא ראתה אותו מולה.
"מה אתה רוצה ממני?!? ",היא שאלה בתוקפנות.
"צריך למצוא את השלווה בתוכך".
"מהר".
"למה? ".היא באמת לא הבינה למה הוא מתכוון.
"אני יודע שאת חושבת שאת לבד בעולם הזה, ואני ממש לא מבין למה את חושבת כך כשכל כך הרבה אנשים נמצאים סביבך ואת אפילו לא מבחינה בהם!.את לא מסוגלת להבין, את כל כך שקועה בסבל שלך שאת לא מבינה שאת גורמת לאחרים לסבול ",הוא אמר בתוקפנות.
"על מה אתה מדבר? ",היא שאלה.
"אני מדבר עלייך, אנה ".
כעת היא הייתה ממש מבולבלת.מאיפה הוא יודע את השם שלה? מי הוא הנער הזה שטוען שהוא מכיר אותה? ולמה היא לא נבהלת ובורחת? לפחות לא מנסה... .
"אני יודע שעברת הרבה דברים שגרמו לך להסגר בתוך הבועה הדיכאונית שלך ולפחד לצאת ממנה.בגלל זה לא שמת לב שהסכנה חלפה והדלת פתוחה בפנייך ".הנער התקרב אל אנה והצמיד אותה לעץ. הוא לקח את השרשרת הארוכה שהתחברה לקולר שעל צווארו והתחיל לקשור את אנה בשרשרת לעץ.
"ככה הם חייך בבועה הזאת, חיים כמו בכלא, רק ש*לך* יש את המפתח לתא, אבל את לא מנסה לברוח ולצאת למקום טוב יותר ולשכוח את העבר ",הוא אמר.
"אני לא יכולה ",היא המשיכה, "אני לא יכולה! אתה לא מבין את הפחד לצאת אחרי שהייתי שם כל כך הרבה זמן. מה יקרה אם אני אצא ושוב חיי יהיו גרועים כל כך? כל כך שזה יגרום לי להכנס לבועה הדיכאונית עם עוד יותר דיכאון?",היא התחילה לומר.
"אבל העולם שבחוץ מנסה להסביר לך שזה לא יקרה לך, ואת פשוט לא יודעת להקשיב.... .התשובה נמצאת מול העיניים שלך ואת לא מסתכלת, המפתח נמצא בידיים שלך ואת לא משתמשת בו. את לא לבד כמו שאת חושבת, תפנימי!",הפציר בה האיש המשונה.
"מי אתה בכלל? ",שאלה אנה.
"אני הקול שבלב שלך ".
היא עברה אחת אחת בין הדלתות ופתחה אותן מבלי להכנס. סחור סחור היא עברה בינייהן עד שלבסוף החליטה לגשת לדלת השלישית, הכי שמאלית.
היא עברה דרכה ונשאבה לתוך ערפל סמיך שהתחיל להקשות על ראייתה במהירות. ניפנופי ידיים לא עזרו, הערפל המשיך לחסום את דרכה אל האור, עד ש..... "חיכיתי לך "."נשארתי פה עומד עד שתבואי".היה זה קול שהגיע מלפנייה, אך היא לא זיהתה אותו ולא ראתה אותו בגלל הערפל. "מי אתה? ",שאלה בחשדנות. אין תשובה.
עברו כמה דקות, הערפל התחיל להתפזר, והיא ראתה את האדם ששמעה את קולו. הוא היה גבוה ועורו היה בהיר. השיער הכהה והארוך שלו הסתיר מעט את עיניו הכהות.הוא לבד ג'ינס וחולצה שחורה מכופתרת והיה לו קולר שאליו מחוברת שרשרת כסופה שהתלתלה כל פעם שהוא זז.
"אני לא מכירה אותך ",היא אמרה לבסוף.
"את מכירה ועוד איך, יותר ממה שאת חושבת ",אמר הנער המוזר.
היא ניסתה לברוח, אך כל פעם שניסתה לרוץ הגיעה לאותו המקום בדיוק, שם היא ראתה אותו מולה.
"מה אתה רוצה ממני?!? ",היא שאלה בתוקפנות.
"צריך למצוא את השלווה בתוכך".
"מהר".
"למה? ".היא באמת לא הבינה למה הוא מתכוון.
"אני יודע שאת חושבת שאת לבד בעולם הזה, ואני ממש לא מבין למה את חושבת כך כשכל כך הרבה אנשים נמצאים סביבך ואת אפילו לא מבחינה בהם!.את לא מסוגלת להבין, את כל כך שקועה בסבל שלך שאת לא מבינה שאת גורמת לאחרים לסבול ",הוא אמר בתוקפנות.
"על מה אתה מדבר? ",היא שאלה.
"אני מדבר עלייך, אנה ".
כעת היא הייתה ממש מבולבלת.מאיפה הוא יודע את השם שלה? מי הוא הנער הזה שטוען שהוא מכיר אותה? ולמה היא לא נבהלת ובורחת? לפחות לא מנסה... .
"אני יודע שעברת הרבה דברים שגרמו לך להסגר בתוך הבועה הדיכאונית שלך ולפחד לצאת ממנה.בגלל זה לא שמת לב שהסכנה חלפה והדלת פתוחה בפנייך ".הנער התקרב אל אנה והצמיד אותה לעץ. הוא לקח את השרשרת הארוכה שהתחברה לקולר שעל צווארו והתחיל לקשור את אנה בשרשרת לעץ.
"ככה הם חייך בבועה הזאת, חיים כמו בכלא, רק ש*לך* יש את המפתח לתא, אבל את לא מנסה לברוח ולצאת למקום טוב יותר ולשכוח את העבר ",הוא אמר.
"אני לא יכולה ",היא המשיכה, "אני לא יכולה! אתה לא מבין את הפחד לצאת אחרי שהייתי שם כל כך הרבה זמן. מה יקרה אם אני אצא ושוב חיי יהיו גרועים כל כך? כל כך שזה יגרום לי להכנס לבועה הדיכאונית עם עוד יותר דיכאון?",היא התחילה לומר.
"אבל העולם שבחוץ מנסה להסביר לך שזה לא יקרה לך, ואת פשוט לא יודעת להקשיב.... .התשובה נמצאת מול העיניים שלך ואת לא מסתכלת, המפתח נמצא בידיים שלך ואת לא משתמשת בו. את לא לבד כמו שאת חושבת, תפנימי!",הפציר בה האיש המשונה.
"מי אתה בכלל? ",שאלה אנה.
"אני הקול שבלב שלך ".
אני יודעת שזה מעט לא מובן הסיפור הקצר שכתבתי... שמבוסס על משהו מציאותי שהפכתי אותו ודיי עשיתי אותו מסורבל ומסובך והפכתי לסיפור הזה. אנה לא מבוססת עליי, אלה על חברה,שכמובן לא קוראים לה אנה.
שלכם, K
שלכם, K