the fallen |
|
וצה...אחר נוצה...אחר נוצה.באיטיות מכוונת,כדי שיחוש בכאב עוד יותר,נתלשה כל נוצה מכנפיו.חתכים ארוכים ועמוקים נפרשו באיטיות לאורכי פניו התמימות.הקרות.עיניים כחולות שאיבדו מצבען,וכעת היו רק עוד שתי גולות קטנות ולבנות המתגלגלות על המדרכה..אט-אט...מרשות לעצמן להשתאות,להתענג על הרגע.טבילה מהנה ומרעננת בתוך שלולית צוננת של דם.צלקות מגלידות נחשפו על פרקי ידיו כשהאזיקים שוחררו בצליל נקישה עמום.שני פסים שחורים ועבים,שורת ורידים הנחצים לשניים,הצלקות הקיפו את ידיו כזוג צמידים.רק שהצמידים האלה...לא היו שיא האופנה.הוא הושלך על הפרקט הנוקשה בעוד אנחה חרישית נפלטת מפיו.הוא כבר הפסיק לנסות להשתחרר,הוא כבר הפסיק לבכות,הוא חדל לבזבז את כוחו על צרחות עמומות,כי ידע...חוץ מלהרעיד את חלל האוויר,הן לא יתרמו בדבר.רצונו היחיד היה שזה יגמר.ואתם יודעים למה הכוונה.הוא רק רצה שהמוות יקרע את גופו מרצף החיים המייגע הזה שתמיד דמה כי נקלע לתוכו בטעות.הוא רצה מנוחה.תנומה קטנה על משכבו..."בשלום".קול נפץ עז חתך את הדממה,דם השפריץ באחת וכיסה את אבני המרתף בשכבה עבה ועכורה של דמו הקריר.היו אלה כנפיו-או נכון לעכשיו-כבר לא.הסכין החדה הקיפה את שורשי עצמות כנפיו כבר במשך שעות,אך עד אז הכאב כבר הספיק להישחק,להישכח,אך באותו הרגע-הוא התפרץ בסערה ובישר על נוכחותו בקול רם ביותר.עצמות דקות וחדות בלטו מבעד לעורו הדקיק והקר,כתמי דם התייבשו על כפות ידיו הרועדות.היה זה דמו שלו,ריח ברזל מעורב בזיעה ואפר. רוחו הייתה פצע פתוח ומלא מלח.כאב וחוסר הבנה פעמו ברקותיו והחרישו אותו כמעט לחלוטין.גופו שכב והתייסר על רצפת המרתף כבר שעות,אך הרגע הזה...היה הכואב ביותר.הכאב היה מעורב בשמחה,בחוסר תחושה,בהבטחה קטנה שהפעם זה באמת ייגמר,שהגוף החלול וחסר התכלית הזה יקרוס מעליו וייתן לו לברוח."א..א..א..אני רו..רו..צ..ה כ..ב...ר פאקינ..ג.. למות..."לחישה חרישית ניסתה לפרום את החשיכה ולפרוץ את מסך העשן שהטילה עליה"ל..ל..ל..מה ל..ל...א יכ..כול..תם להת...ת..חיל יש..שר מהגרון?".עצמותיו מרוסקות,כנפיו אינן עוד,עיניו כרותות,וצלקות עבות מכסות את גופו,אך עדיין-הוא חי ונושם.ומקלל כל רגע."כי למלאכים..."צעדים כבדים ורמים התקרבו אליו בנחישות והרעידו את הרצפות,"כאלה כמוך"בעיטה בצלעות וצלילי ניפוץ"לא מגיע להישאר כאן.אין לכם שום זכות לחיות אם אתם לא ממלאים את רצונותינו.חיים נורמלים רצית?תיחנק.אתה הרכוש שלי,ילדון,ואתה חסר כל ערך..."אקדח נטען."רק רצינו לחיות!"הוא נעמד על רגליו הרועדות,הוא חש בדמו הנמרח על גבי הקיר שנשען עליו בעודו מנסה עלאזן את עצמו בעזרת הלבנים הקרות."יש לנו זכות לחופש.אנחנו לא רכוש.אף יצור על-טבעי הוא לא רכוש...אולי אתם טועים וחושבים שאתם היחידים כאן,בני האדם,אבל אנחנו ביניכם.מפחדים.מתחבאים.רק רצינו לחיות.אבל אי אפשר..כי אתם חושבים שאתם שולטים בהכל"הוא צעק בכל מאודו,גורלו היה ברור לו כשמש,היה ברור שלא יימשך,אך רק רצה להסביר לו על מה שעד כה לא העז לדבר.הוא התרסק על הרצפה,שיערו כיסה את פניו בעדינות ורוך"ת..ת..תירה כבר".הוא חזר לגמגם.נשימה אחרונה ו...ביי.
עוד סיפור ללא פרקים ^-^
מקווה שתאהבו!
וכרגיל,באהבה,O.
וצה...אחר נוצה...אחר נוצה.באיטיות מכוונת,כדי שיחוש בכאב עוד יותר,נתלשה כל נוצה מכנפיו.חתכים ארוכים ועמוקים נפרשו באיטיות לאורכי פניו התמימות.הקרות.עיניים כחולות שאיבדו מצבען,וכעת היו רק עוד שתי גולות קטנות ולבנות המתגלגלות על המדרכה..אט-אט...מרשות לעצמן להשתאות,להתענג על הרגע.טבילה מהנה ומרעננת בתוך שלולית צוננת של דם.צלקות מגלידות נחשפו על פרקי ידיו כשהאזיקים שוחררו בצליל נקישה עמום.שני פסים שחורים ועבים,שורת ורידים הנחצים לשניים,הצלקות הקיפו את ידיו כזוג צמידים.רק שהצמידים האלה...לא היו שיא האופנה.הוא הושלך על הפרקט הנוקשה בעוד אנחה חרישית נפלטת מפיו.הוא כבר הפסיק לנסות להשתחרר,הוא כבר הפסיק לבכות,הוא חדל לבזבז את כוחו על צרחות עמומות,כי ידע...חוץ מלהרעיד את חלל האוויר,הן לא יתרמו בדבר.רצונו היחיד היה שזה יגמר.ואתם יודעים למה הכוונה.הוא רק רצה שהמוות יקרע את גופו מרצף החיים המייגע הזה שתמיד דמה כי נקלע לתוכו בטעות.הוא רצה מנוחה.תנומה קטנה על משכבו..."בשלום".קול נפץ עז חתך את הדממה,דם השפריץ באחת וכיסה את אבני המרתף בשכבה עבה ועכורה של דמו הקריר.היו אלה כנפיו-או נכון לעכשיו-כבר לא.הסכין החדה הקיפה את שורשי עצמות כנפיו כבר במשך שעות,אך עד אז הכאב כבר הספיק להישחק,להישכח,אך באותו הרגע-הוא התפרץ בסערה ובישר על נוכחותו בקול רם ביותר.עצמות דקות וחדות בלטו מבעד לעורו הדקיק והקר,כתמי דם התייבשו על כפות ידיו הרועדות.היה זה דמו שלו,ריח ברזל מעורב בזיעה ואפר. רוחו הייתה פצע פתוח ומלא מלח.כאב וחוסר הבנה פעמו ברקותיו והחרישו אותו כמעט לחלוטין.גופו שכב והתייסר על רצפת המרתף כבר שעות,אך הרגע הזה...היה הכואב ביותר.הכאב היה מעורב בשמחה,בחוסר תחושה,בהבטחה קטנה שהפעם זה באמת ייגמר,שהגוף החלול וחסר התכלית הזה יקרוס מעליו וייתן לו לברוח."א..א..א..אני רו..רו..צ..ה כ..ב...ר פאקינ..ג.. למות..."לחישה חרישית ניסתה לפרום את החשיכה ולפרוץ את מסך העשן שהטילה עליה"ל..ל..ל..מה ל..ל...א יכ..כול..תם להת...ת..חיל יש..שר מהגרון?".עצמותיו מרוסקות,כנפיו אינן עוד,עיניו כרותות,וצלקות עבות מכסות את גופו,אך עדיין-הוא חי ונושם.ומקלל כל רגע."כי למלאכים..."צעדים כבדים ורמים התקרבו אליו בנחישות והרעידו את הרצפות,"כאלה כמוך"בעיטה בצלעות וצלילי ניפוץ"לא מגיע להישאר כאן.אין לכם שום זכות לחיות אם אתם לא ממלאים את רצונותינו.חיים נורמלים רצית?תיחנק.אתה הרכוש שלי,ילדון,ואתה חסר כל ערך..."אקדח נטען."רק רצינו לחיות!"הוא נעמד על רגליו הרועדות,הוא חש בדמו הנמרח על גבי הקיר שנשען עליו בעודו מנסה עלאזן את עצמו בעזרת הלבנים הקרות."יש לנו זכות לחופש.אנחנו לא רכוש.אף יצור על-טבעי הוא לא רכוש...אולי אתם טועים וחושבים שאתם היחידים כאן,בני האדם,אבל אנחנו ביניכם.מפחדים.מתחבאים.רק רצינו לחיות.אבל אי אפשר..כי אתם חושבים שאתם שולטים בהכל"הוא צעק בכל מאודו,גורלו היה ברור לו כשמש,היה ברור שלא יימשך,אך רק רצה להסביר לו על מה שעד כה לא העז לדבר.הוא התרסק על הרצפה,שיערו כיסה את פניו בעדינות ורוך"ת..ת..תירה כבר".הוא חזר לגמגם.נשימה אחרונה ו...ביי.
עוד סיפור ללא פרקים ^-^
מקווה שתאהבו!
וכרגיל,באהבה,O.
|
|
|
|
|
|
|
| בררר מצמרר ממש סיפור אימה! |
|
|
|
|
| וואו ממש הצתמררתי באמת סיפור מפחיד, דרך אגב אני יודעת שזו לא את זו שכותבת את הschool day אבל זה ממש מענין אותי חיים של בית ספר ואני קראתי את זה ואני ממש אוהבת את זה למה לפני החופש הפסקת ׁׁK לכתוב את זה היתי שמחה שאחרי חופש הית ממשיכה לכתוב על החיים בבית עם הכיתה החדשה... |
|
| תודה לך ♥ ואני יודעת,אין לי מושג למה היא הפסיקה,אולי אין לה כוח או משהו...אבל אני אמסור לה שביקשת 3: (O) |
|
| מדהים פשוט מדהים ! בשבילי זה לא היה אימה כי אני רגילה קצת ליותר אבל בכל מקרה זה היה מדהים ! התיאורים שלך מדהימים ,השפה שלך, הדמויות שלך, פשוט הכל ....!! תמיד יש להשתפר , אז תמשיכי לכתוב ! עשיתי הרבה סימני קריאה מהתרגשות ! |
|
| אני מודה לך ביותר! שימחת אותי כל כך עכשיו ♥ (O) |
|
|
|
| אני משתדלת,מתגעגעת גם !♥♥ (O) |
|
|
|
| WOW את כותבת מדהים! נ.ב אשמח אם תקראו בבלוג שלי :) |
|
|
| שלום לך [o] יש לך כל כך הרבה צפיות ותגובות אני כבר מעריצה אותך רציתי מאוד שתעזרי לי כי אני חושבת שרק את מבינה אותי באמת רציתי שתעזרי לי בזה שאני רוצה שיהיו לי גם כל כך הברה צפיות ותגובות יש לי הרבה זמן בלוג אבל אני לא יודעת מה לרשום ואיך לרשום מה אני ארשום שיגרום לאחרים להסתכל אלי בבקשה תעזרי לי |
|
|