עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

Hi.
Welcome.
--------------
Please step into our stupid,crazy and messed-up life.
Living Is'nt Fucking Easy,
but it's fine...We will cary on.
Somday,we will live agian,but until then--->this is all we have.
--------------------------------------------
אנחנו ארבע בנות וכאן אנו מכונות לפי האות הראשונה של שמנו:K,E,M,O.
כן,אנחנו צעירות,רק כיתה ז',אבל בכל זאת,יש לנו מה לספר,יש לנו כישרון ויש לנו מטרה ושום דבר לא יפריד בינינו.
ברצוננו לחלוק כאן את חוויותינו ואכזבותינו.עליות ומורדות.דמעות וחיוכים.אנו נכתוב סיפורים,חומרים שיעוררו בראשכם מחשבה וכמובן על חיינו.
השם "cosmicBFF",בעצם אומר "חברות לא מהעולם הזה".לא נפרד לעולם, תמיד נישאר BFF, והבלוג זה מחזק את הקשר שלנו.
----------------------------------------
Have fun,we're all mad here...
----------------------------------------
ת.ת.ת (תקראו,תהנו,תגיבו)
חברים
Snow Whitecold bananainsanebeautifulEmo Lifeyuval
חסויDownBe Your Own Herome-***EmoGirlSuzan
נועםHere To LoveBorn To Diegamer girlsmooth criminalNicole
#פיגלי_הורן ♥נערת הגורלLonely guyTeenagerמימיאמבר
❥AngelK❥איביdo it for the gaybisLonelyGirlBig MouthJust another girl
דניאלמישהי קטנהtimtamBlue Moonעוד מוזרה בעולםlife is sweet
The White TigerGhost Dogהסוכנת NTigerLily
נושאים
האימייל שלנו D: (:

comicBFF@walla.com
rise your voice

let them know you are here.that you'll fight.
smile!just damm smile

תחייכו.תנסו את זה,רק לרגע,עצמו את עיניכם ותתרכזו בכל הטוב שבחיים שלכם.עם כמה שהוא נראה רחוק,ואולי לא קיים.ועכשיו,תעקלו את זוויות פיכם כלפי מעלה.זה נקרא חיוך...נכון שאתם מרגישים יותר טוב?
החיוך גורר צחוק,הצחוק גורר שמחה,והשמחה גוררת שמחה אחרת.מעגל האופטימיות.מעגל האושר.
אז תחייכו,תשנו פרספקטיבה,אז קדימה!החיים יפים.
dont give up

"אילו רק היינו מאמינים בעצמנו, אילו היינו מאמינים בעצמנו, כפי שאנו מאמינים בפחדים שלנו, כישלון ועצב היו הופכים לעדות מוזיאונית, לעולם המחריד שפעם היה פה, והיו מעלים במתבונן בהם את התמיהה הזועקת, אותה מרגיש כל תייר המבקר כיום במרתפי האינקוויזיציה בספרד - לא יכול להיות שבאמת השתמשו בזה פעם."
אילו היינו מאמינים בעצמנו,ולא בפחדים.
אילו היינו מודעים לעוצמה שבנו,ולא לסכנות.
אילו היינו שוכחים את הפחד.
אילו היינו שוכחים את הקשיים.
היינו משגים כל דבר בקלות.
לא היינו קורסים תחת משקל הסכנות.
"אתה חזק יותר ממה שאתה נראה אמיץ יותר ממה שאתה מאמין וחכם יותר ממה שאתה חושב"
משפט מדהים של פו הדוב.משפט שאני אזכור לכל חיי.
אומנות

האומנות שבציור...
אנחנו הולכות לחוג ציור, מקום בו אנו שופכות את כישרוננו על דף, לאחר מכן על בד, שמוצא את עצמו תלוי על קיר ומסביבו אנשים שבוהים ומתפלאים.
לאחר מכן בבית, מציירות מחוץ לטווח החוג.מביעות רגשות, מוציאות את הדמיון לאור, על הדף הלבן.רוב הפעמים מעתיקות מתמונה, אך גם כן מהדמיון.

לדמיון אין סוף, וגם אם אתם לא מוכשרים ביותר בציור, כדאי לצייר.ציור זה משחרר וכיף.

בתמונה-ליל הכוכבים מאת ואן גוך.ציור שאני מאוד אוהבת
SIMS

SIMS הוא משחק מחשב מציאותי ביותר.יש בו את כל מה שיש בחיים האמיתיים +.אם בסימס שלכם אין את כל מה שיש בחיים אז לא קניתם את התוספות הרבות שקיימות לסימס.לסימס יש הרחבות רבות שמגדילות את מספר האפשרויות שלך.בסימס תוכלו לעצב את מראה הדמות שלכם,לעצב את הבית שלכם,לבחור את מקום העבודה שלכם ואת המשפחה שלכם.
יש 4 גרסיאות של הסימס-SIMS 1,SIMS 2,SIMS 3 AND SIMS 4.ׁׁ(אני ממליצה רק על 3 ו-4).רוצים לדעת עוד על הסימס? קראו את מה שכתבנו על המשחק בקטגוריית "SIMS".תהנו מהמשחק!
ערפדים

ערפדים, יצורי האל-מוות הכי מיוחדים,הכי מסקרנים.אנו בני האדם בחיים לא נבין אותם.רגישים לאור השמש, הם צמאים לדם.בעלי עור חיוור,ניבים חדים וארוכים ושפתיים אדומות מדם.בעלי יכולות תנוע מהירה(יכולים להגיע ממקום למקום במהירות).מתאפיינים בחושים החדים שלהם.כדי להפוך לערפד צריך שערפד אחר ינשוך אותך.ערפדים מעניינים ומיוחדים אך גם מסוכנים.
זכרונות

זיכרונות... מה כבר אפשר להגיד אליהם? טובים או רעים?
אני חושבת שזיכרון זה דבר טוב. הזיכרונות הטובים גורמים לנו לאהוב את החיים, והרעים... הם מלווים אותנו כל חיינו ומזהירים אותנו. זיכרונות רעים את סוג של אזהרה.
מה יותר יקר מהילדות? צריך לזכור אותה.את הפעם ההיא שנפלת לראשונה מנדנדה, וכשפסעת לעבר שער בית סיפרך הראשון, את היום בו נפלה לך שן, את הימים בהם חשבת שהכול הולך בקלות.עד שהגיע היום הזה.התבגרת, ואתה שונא את זה. מצטער שלא הערכת את הילדות.
To dream

לפעמים הייתי רוצה לחלום על העתיד... לגלות תשובות לשאלות רבות שלי דרך החלום.הייתי רוצה לחלום על דברים שאני רוצה שיקרו אך יודעת שבמציאות הם לא יקרו.הייתי רוצה לחלום חלומות שיסיבו לי אושר.חלומות שדרכם אני יבין איך עליי לפעול במצבים בהם אני לא יודעת איך... .

חלומות הם דבר קסום שלא ניתן להסבירו.

Just wonna dream...
A.N.I.M.E

אנימה הוא סגנון אנימציה יפני,מקור השם הוא המילה "אנימציה" ביפנית.
למרות התפיסה הנפוצה בארץ,סרטי אנימה הם לאו דווקא סרטי ילדים,ישנם סרטי אנימה לכל גיל(האמת שיש אנימה למבוגרים בלבד,שנקראת "האנטי").
יש סדרות אנימה רבות שרבים(O ו-K!!!) נוטים להתמכר אליהן, וכל פרק אשר משודר מסיב אושר גדול לצופיו(O ו-K!!!).
דמויות האנימה מאופיינות ביחס איברים לא פרופורציונלי,כגון:עיניים גדולות ואף ופה קטנים.כמו כן,האנימה מתאפיין גם ברקעיו ה,נקרא לזה,"מושקעים".
באנימה,העיניים הן הדבר העיקרי שמראה את רגשות הדמות.
Death note

מחברת המוות.סדרת האנימה הראשונה שלנו.סוחפת ומעניינת,ממגנטת למסך...הסוף הטרגי גרם לנו לבכות(ספוילר!).הדמויות בסדרה מצוירות בצורה יפה ומדויקת.לאורך הפרקים בסדרה זו שורר מתח קסום באוויר,אין פרק שבו אינך תוהה 'מה לעזאזל יהיה בהמשך?!'.

בסדרה זו מסופר על יאגמי ראיטו(יאגמי זה שם משפחה), תלמיד מצטיין בן 17 שמשתעמם בעולם הזה. כל יום אותו הדבר: חדשות על רצח ולימודים שבהם הוא אפילו לא מתאמץ כדי להצליח(אמרתי כבר שהוא תלמיד מצטיין?). יום אחד הוא מבחין מחלון כיתתו במחברת שחורה הנופלת על דשא החצר.על המחברת כתוב "Death note"('מחברת המוות'). ניתן להרוג אנשים כאשר כותבים את שמם במחברת וחושבים על הפנים של הבנאדם בראש(כשתיראו תבינו). באותו הזמן בעולם מקביל, עולם השינאיגמים, ריוק משתעמם ומפיל את מחברת המוות שלו לעולם האנושי. הוא מגיע אל ראיטו שמחזיק כעת במחברת המוות. ראיטו רוצה להפוך לאל בכך שימחק את כל הפושעים מהעולם, בעזרת מחברת המוות. אבל יש כאלה שמנסים לעצור אותו. ראיטו לא מוותר וחוכמתו מתגלה במהלך המלחמה נגד L. מי זה L? מה הוא רוצה בכלל? את זה תגלו אם תיצפו בסדרה "Death note".

לחצו על התמונה והיא תוביל אתכם לפוסט בו יש קישור לצפייה בסדרה.
מלאך ושטן

הם מעופפים משני צדדינו ואנו לא שמים לב אליהם... אך הם שמים לב לכל דבר בכם... ועושים את עבודם.המלאך מחליט מתי תבצע מעשים טובים, והשטן מחליט מתי תעשה מעשים רעים.כך יש איזון ברוע ובטוב שבכל אחד.
אני רואה את זה ככה-אנשים שהם רעים, סביר להניח שהמלאך שלהם עצלן... ואנשים טובים, סביר להניח שהמלאך שלהם עושה עבודה טובה ;).
מאלכים ושטנים הם יצורים מיסטיים שתמיד סיקרנו אותי.לא פעם אחת תהיתי אם מלאכים ושטנים אכן קיימים, והם הם משוטטים בינינו או נמצאים רק בגן עדן וגיהנום(גם על זה חשבתי... אני לא בטוחה שגן עדן וגיהנום קיימים).

הוא ריחף לו על שמי העולם בעדינות,נישכב על ענן והתחיל להיחלש
הוא ראה את האור, הוא ראה את האש
השטן התקרב וצחק לו מעט
הוא ריחף מסביב המלאך לאט...לאט
השטן נגע במלאך נגיעה קלה
המלאך אמר שלום ומת התמיאה
השטן הביט באפר שמהמלאך נישאר
ואמר:"חבל שלא יכולתי להשאיר אותך כאן... עכשיו הכל נגמר".
(*שיר קטן שכתבתי)
'אין מה לעשות עם זה'

'אין מה לעשות עם זה'
המשפט השנוא עליי.המשפט הכי מטומטם שנאמר אי פעם.
אין דבר כזה שאין דבר כזה,כל דבר ניתן לשינוי,חלק מהדברים פשוט דורשים יותר מאמץ,וחלקם פחות.אני שונאת שמוותרים על דברים,דברים שניתן להשיגם עם תשקיעו עוד קצת מאמץ.אל תוותרו,תמשיכו!
ניתן לחולל שינוי בכל תחום,בכל דבר,אולי זה נראה רחוק..אך זה אפשרי,אל תקבעו עובדות כה טיפשיות.
סטיגמות

אני בלונדינית אז אני חייבת להיות טיפשה?
אני סצנה אז אני חייבת לחפש תשומת לב?
אני אסיאתית אז אני חייבת להיות חכמה?
אני נראה כמו אמו אז אני חייב לחתוך את עצמי?
אני שחור אז אני חייב להיות דחוי?
אני בן אדם אז אני חייב להשפט...

כולנו שופטים אנשים אחרים.בני אדם לא חיים בלי לשפוט אחרים.וכששופטים אותי אני מובכת באיזה שהוא מקום בלב.אני לא אוהבת את זה, זה מזכיר לי את האמת.האמת היא שאני לפעמים ילדותית.האמת היא שאני פזיזה.האמת היא שאני מוזרה.האמת היא שאני בנאדם... אז אני צריכה להשפט...

זה פוגע, אבל אי אפשר למנוע את זה.
~K~
אל תפחדו מהפחד.

"פחד הרס יותר חלומות ממה שכישלון יהרוס אי פעם."
אל תתנו לפחד לשלוט בכם.
תשלטו אתם בפחד.
אל תתנו לו להתפרץ ולהחריב את החיים שלכם.
אל תפחדו מהפחד!
"somtimes,be afried gives you more strength than being fearless"
only if you get over it....
no hate

למה לשנוא?זה סתם בזבוז זמן,ועוד על אדם שהיית רוצה להכחיד מהעולם הזה.
וחוץ מזה,הרבה יותר כיף לצפות בו אוכל את עצמו,כי לך,ממש לא אכפת.
remember it...

"I just don’t really think about death. I know I’m gonna die one day, but if I can achieve all of my goals and live exactly the way I want to before then, I’ll have no regrets when I die"
חיים קצרים ומלאי עניין,חסרי זהירות ומחשבה,
הם מה שאני מעדיפה על פני חיים ארוכים,משעממים שמלאים בזהירות מופרזת,,עם מחשבה על כל צעד שאני מבצעת.
"life are too short to worry,and too long to wait''

JUST DARE!
"חיים ומוות ביד הלשון"

ביטוי ששמעתי לא מזמן, ביטוי אשר כל אחד צריך לדעת.
אל תשכחו... תחשבו לפני שאתם מוציאים משהו מהפה.
פיקחו עיניים!

העיניים שלי מראות לי את הטוב באנשים ואת הרע בהם,העיניים שלי מראות לי את אישיותם של האנשים,העיניים שלי מראות לי את מקום הסכנה ואת המקום הבטוחים לי... העיניים שלי הן אני,בעיניים שלי רואים אותי... רואים מי אני ואיזה אדם אני.

בעיניי אני רואה צבעים שמאירים את העולם בו אני נמצאת,בזכות עיניי אני נהנת מהיופי שבעולם.בלי עיניי לא יכולתי להלהב מדברים יפים,או לקבוע מה יפה ומה לא, לדעתי.

בלי עיניי לא יכולתי לראות את טעויותי בציורים שלי, ובלי עיניי לא יכולתי לעצב תמונות,בלי עיניי לא יכולתי לרקוד איך שזצריך,בלי עיניי לא יכולתי לעשות עוד הרבה דברים...

אך החשוב מכל הוא שבלי עיניי... הייתי ריקה,בלי עיניי... אני לא אני.
wrong place.wrong time

"שכבתי על גבי כשחולצתי סופגת לחות תחתי ועלי דשא דוקרים את עור זרועותי החשוף.הירח ממעל היה רק סהר דק,חיוך מוטה על צידו.מלבד רעם מרוחק,הכל היה שקט מסביב.מצמצתי בעיני כמה פעמים ברצף,כדי להמריץ את עיני למהר ולהסתגל לאור הזעום.כשהפניתי את ראשי הצידה הבחנתי בזרדים מעוקלים ,מסודרים באופן סימטרי,שביצבצו מהדשא לידי.התיישבתי באיטיות.לא הצלחתי להתיק את עיני משני העיגולים השחורים שבהו בי מכל ערימת הזרדים המעוקלים.מוחי התאמץ לזהות את המראה המוכר.ואז,בהבלחה מבעיתה של הבנה,ידעתי.שכבתי ליד גולגלות אדם."
-מלאך משמים 1,פרק 24-
מוזה

מוזה,
השראה,
תמיד הצטיירה בראשי כנערה צעירה,"טינאייג'רית".
עיניה דומות לזוג חורים שחורים,שילוב מהפנט של שחור ואפור.
על גופה לבוש ברדס ג'ינס מעט מרושל.
מרגליה משתלשלים זוג מגפיים אפורים מרופטים מעט.
מצווארה משתלשלת שרשרת כסף עדינה וכמעט לא מורגשת,עליה תליון קטנטן של פרפר הבוהק וכמעט משתלב עם גוון עורה הצחור.
שיערה מתמשך לכל אורך גופה הדקיק ומכסה כמעט את כולו.

one more thing...

the most importunate thing is to stay alive...the rest does'nt metter.
מוטו!

1."smile!you are beutiful".
2.you can't get to the top by sitting on you'r bottom.
3."אקונה מטאטא".
4."dont worry-be happy!".
5.they dont worth you tears,just smile them away.
6."the life are to short to be normal".
5."הדרך הכי טובה לשמור על שפיות היא להשתגע".
6."Being normal, what's that? That's a setting on a washing machine, no one wants to be that."
7."live the life you love-love the life you live"
8."לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.
9."וום-וום לך מכאן"
the best things ever!

הדברים האהובים עליי ביותר,שעוזרים לי להמשיך לרצות לנשום.
• חתולים 3:
• מוזיקה ^^
• ספרים 3:
• ^^KEMO
• כתיבה♥
• ציור♥
• צחוק♥
• קור^^
• הליכה בגשם בלי מטריה^^
• תה 3:
• שינה 3:
• דימיונות והזיות♥
• hugs ^^
• אנימה♥
• קריאה של דברים ישנים וסתומים שכתבתי♥
• teddy bears ^^
• האנשים המדהימים שפגשתי באתר הזה,ואכפת הם מאיתנו עד כדי כך שהם מוכנים לבזבז את הזמן שלהם כדי לקרוא את מאות הפוסטים שאנחנו כותבות כל יום :) :) :)
think a little

when you want to say somting,
when you want to hurt someone,
when you want to love someone,
when you want to give up,
when you are on the edge of nothing,
when you are lost,
when you are furious ,
when you can't think,
YOUR BRAIN CAN BE USEFUL
הזאבים של גרייס.

"הייתי רחם דולף מנופח בהבטחה של מודעות:היער הקפוא הרחק מאוחרי,הילדה על הנדנדה,צליל אצבעות על מיתרי מתכת.העתיד והעבר,שניהם יחד,שלג ואחר כך קיץ ואחר כך שוב שלג.קורי עכביש מנופצים של המוני צבעים,סדוקים בתוך הקור,עצבות אין קץ.'סם' אמרה הנערה 'סם'.היא הייתה עבר,הווה,עתיד.רציתי לענות,אבל הייתי שבור."
-"הזאבים של גרייס:רעד"-
הספר האהוב עליי,מרעיד ומרתק..סוחף לתוכו למין הרגע הראשון.ניתן לומר שהוא שינה אותי,את נקודת מבטי.
our library

• לראות בעיניים עצומות
• האקדמיה לערפדים(1+2)
• הערפד האחרון
• יומני הערפד(2)
• חברות בפיג'מות
• קאתרין קרופילד:ציידת(1+2)
• קיקי סטרייק
• הבלוג של החיים שלי
• מלאך משמים(1)
• הפירמידה האדומה
• שומרי ההיסטוריה
• הזאבים של גרייס (1)
it'll change you

הוא מחשל,
הוא שורף,
הוא שובר,
הוא משאיר צלקות,
הוא מקשה,
הוא מבלבל,
הוא מייאש,
הוא לוקח כל תקווה
ולעיתים אף קובר.
יודעים על מה אני מדברת?כאב.
כאב משנה אנשים.
trying to fight back

עם כל העלבה שננעצת בי,תמיד רציתי להשיב.
תמיד רציתי לומר מה שאני באמת חושבת מאחורי חוסר האכפתיות המזויף הזה.
תמיד רציתי להגיד משהו בחזרה.
תמיד רציתי להראות שגם בי יש כוח.
כל פעם..אבל אף פעם.
אחד הדברים שאני רוצה ביותר הוא להפסיק להבליג.


לכולם יש חלומות,גם לנו

O:
-לעשן למישהו בפרצוף.
-לחבק פנדה.
-לשבור למישהו בקבוק זכוכית על הראש.
-לצעוק 'f**k you' מחלון המכונית שלי.
-לצבוע את השיער בטורקיז,אדום,כחול,ירוק או כל צבע 'זוועתי' אחר.
-לחכות שמישהו מעולף יתעורר,לצרוח "בעיח" ולגרום לו להתעלף שוב.
-פירסינג בשפה.
-לחזור לאהוב את הלימודים,להפסיק להרגיש בודדה שם,פשוט להיות שוב עם חברותיי.
-לומר,לפחות פעם אחת,למישהו את כל מה שאני חושבת עליו בפנים.ולא להתחרט אח"כ.
-שיפסיקו לי לקרוא לי 'חיימוש' ו'כפרה'.
K:
-לנשק טגריס.
-לגרום לחבר שלי לעשות לעשות קעקוע של הפנים שלי.
-לצעוק משפט מהר האוורסט(ההר הגבוה בעולם).
-לשלוח הודעה מטורפת לאנושות דרך הטלוויזיה
-להגיע לפוסט 1000 בבלוג.
-לנעול קלסטרופובי בתוך שירותים.
-לצרוח באמצע קניון.
-לשחק מסירות על הירח עם אבטיח.
E:
-לא זמין-
M:
-לנצח את E באגרוף.
-לרסס גרפיתים בכל מקום אפשרי.
-להקים לתחייה את המתים.
-להכין את העוגה בעלת הכי הרבה שכבות.
-להכריח את K לטוס איתי לסיביר ולפגוש שם את בעיח.
-לשים סוף לערסים ולפאקצרחות.
-לשחק תופסת עם טיטאן.
our playlist

•Black Veil Brides
•Adam Lambert
•Demi Lovato
•Cimorelli
•Breaking Benjamin
•Three Days Grace
•Five Seconds Of Summer
•Bring Me The Horizon
•Sleeping With Sirens
קצת עידוד..

"I kissed the scars on her skin,I still think you're beautiful and I dont want to loose my best freind"
it allways makes me feel a little warm inside :3.
ROCK bands.randomly

♥Black Veil Brides

♥Three Days Grace

♥Asking Alexandria

♥Breaking Benjamin

♥Avenged Sevenfold

♥Skillet

♥The Rasmus

♥Linkin Park

♥Sick Puppies

♥Lifehouse

♥Bring Me The Horizon

♥Pierce The Veil

♥Evensene

♥AFI

♥Alesana

♥All time low

♥Alter Bridge

♥Attila

♥Becca

♥Bless the fall

♥Bullet for my valentine

♥Coldplay

♥Crown the empire

♥Darkest Hour

♥D.R.U.G.S

♥Escape the fate

♥Fader Drive

♥Fade

♥Fall out boy

♥Falling in reverse

♥Fit for Rivals

♥Five Finget Death Punch

♥Follow my Lead

♥From First To Last

♥Green day

♥Hellyeah

♥I see stars

♥I The Mighty

♥In motions

♥It lives it breathes

♥Kids in glass houses

♥Lansdowne

♥Lower thean atlantis

♥Memphis May Fire

♥My chemical romance

♥Nirvana

♥ONE OK ROCK

♥Our last night

♥Panic at the disco

♥Papa roach

♥Paramore

♥Senses Fail

♥Sleeping with sirens

♥The killers

♥The nearly deads

♥The used

♥Tokio hotel

♥Tonight Alive

♥Upon This Dawning

♥You me at six

♥Young Guns
Confused
26/08/2014 08:45
cosmicBFF
סיפורים ללא פרקים

שלוש דלתות. 
היא עברה אחת אחת בין הדלתות ופתחה אותן מבלי להכנס. סחור סחור היא עברה בינייהן עד שלבסוף החליטה לגשת לדלת השלישית, הכי שמאלית. 
היא עברה דרכה ונשאבה לתוך ערפל סמיך שהתחיל להקשות על ראייתה במהירות. ניפנופי ידיים לא עזרו, הערפל המשיך לחסום את דרכה אל האור, עד ש..... "חיכיתי לך "."נשארתי פה עומד עד שתבואי".היה זה קול שהגיע מלפנייה, אך היא לא זיהתה אותו ולא ראתה אותו בגלל הערפל. "מי אתה? ",שאלה בחשדנות. אין תשובה. 
עברו כמה דקות, הערפל התחיל להתפזר, והיא ראתה את האדם ששמעה את קולו. הוא היה גבוה ועורו היה בהיר. השיער הכהה והארוך שלו הסתיר מעט את עיניו הכהות.הוא לבד ג'ינס וחולצה שחורה מכופתרת והיה לו קולר שאליו מחוברת שרשרת כסופה שהתלתלה כל פעם שהוא זז. 
"אני לא מכירה אותך ",היא אמרה לבסוף. 
"את מכירה ועוד איך, יותר ממה שאת חושבת ",אמר הנער המוזר. 
היא ניסתה לברוח, אך כל פעם שניסתה לרוץ הגיעה לאותו המקום בדיוק, שם היא ראתה אותו מולה. 
"מה אתה רוצה ממני?!? ",היא שאלה בתוקפנות. 
"צריך למצוא את השלווה בתוכך".
"מהר".
"למה? ".היא באמת לא הבינה למה הוא מתכוון. 
"אני יודע שאת חושבת שאת לבד בעולם הזה, ואני ממש לא מבין למה את חושבת כך כשכל כך הרבה אנשים נמצאים סביבך ואת אפילו לא מבחינה בהם!.את לא מסוגלת להבין, את כל כך שקועה בסבל שלך שאת לא מבינה שאת גורמת לאחרים לסבול ",הוא אמר בתוקפנות. 
"על מה אתה מדבר? ",היא שאלה. 
"אני מדבר עלייך, אנה ".
כעת היא הייתה ממש מבולבלת.מאיפה הוא יודע את השם שלה?  מי הוא הנער הזה שטוען שהוא מכיר אותה? ולמה היא לא נבהלת ובורחת?  לפחות לא מנסה... .
"אני יודע שעברת הרבה דברים שגרמו לך להסגר בתוך הבועה הדיכאונית שלך ולפחד לצאת ממנה.בגלל זה לא שמת לב שהסכנה חלפה והדלת פתוחה בפנייך ".הנער התקרב אל אנה והצמיד אותה לעץ. הוא לקח את השרשרת הארוכה שהתחברה לקולר שעל צווארו והתחיל לקשור את אנה בשרשרת לעץ. 
"ככה הם חייך בבועה הזאת, חיים כמו בכלא, רק ש*לך* יש את המפתח לתא, אבל את לא מנסה לברוח ולצאת למקום טוב יותר ולשכוח את העבר ",הוא אמר. 
"אני לא יכולה ",היא המשיכה, "אני לא יכולה! אתה לא מבין את הפחד לצאת אחרי שהייתי שם כל כך הרבה זמן. מה יקרה אם אני אצא ושוב חיי יהיו גרועים כל כך?  כל כך שזה יגרום לי להכנס לבועה הדיכאונית עם עוד יותר דיכאון?",היא התחילה לומר. 
"אבל העולם שבחוץ מנסה להסביר לך שזה לא יקרה לך, ואת פשוט לא יודעת להקשיב....  .התשובה נמצאת מול העיניים שלך ואת לא מסתכלת, המפתח נמצא בידיים שלך ואת לא משתמשת בו. את לא לבד כמו שאת חושבת, תפנימי!",הפציר בה האיש המשונה. 
"מי אתה בכלל? ",שאלה אנה. 
"אני הקול שבלב שלך ".

אני יודעת שזה מעט לא מובן הסיפור הקצר שכתבתי... שמבוסס על משהו מציאותי שהפכתי אותו ודיי עשיתי אותו מסורבל ומסובך והפכתי לסיפור הזה. אנה לא מבוססת עליי, אלה על חברה,שכמובן לא קוראים לה אנה. 
שלכם, K


9 תגובות
חזרה
16/08/2014 09:38
cosmicBFF
היי.... 
הרבה השתנה לאחרונה, ואני אפילו לא יודעת איך לפתוח פוסט כראוי.הפסקתי לכתוב כאן לפני יותר מחצי שנה.עוד שלושה חודשים בערך אני כבר בת 14..... לא 12 כמו שהכרתם אותי,חלקכם,אלו שהכרתי פה ועוד כותבים... שזה ממש לא הרבה.
אני בספק אם הפוסט הזה מעניין כמו הפוסטים שלי פעם, אבל זה מה שיש עד שאני אמצא דברים מעניינים לכתוב עלייהם.

אני זוכרת את התקופה הזאת בבלוגר, שהרבה אנשים היו להוטים לפגוש אנשים מפה במציאות, אך הרבה אנשים היו נגד זה.לא הייתי באף צד, אבל האמת היא... שיותר הבנתי את אלו שהיו נגד הדבר.אנשים התחילו לכתוב פוסטים על מקום המגורים שלהם, לפרסם שם את המייל, ודרך המייל והתגובות לתכנן מפגש עם אנשים מפה .אבל איך שפגשתי את נועה(Suzan) וניקול(Nicole), זה סיפור אחר לגמרי ומורכב יותר.
הכל התחיל מזה שנועה התחילה לכתוב לנו הרבה במייל.... .בהתחלה O ענתה לה לרוב, אבל אז גם אני התחלתי לדבר איתה.שיכנעתי אותה לפתוח קיק, אפליקציה בה מתכתבים בלי צורך לדעת את מספר הפלפון... ודיברנו שם.... הרבה, כל יום, במשך תקופה ארוכה. נועה אמרה לי שגם ניקול, שלמדה איתה ביסודי עד לחופש הגדול הזה, רוצה לדבר איתנו גם... אך היא לא הסכימה לפתוח קיק, ולכן דיברנו בסקייפ.כמובן, מבלי להראות את עצמינו.
הגיע יום, בו שמעתי ש-E ונועה דיברו ביחד בסקייפ והראו את עצמן, ואני החלטתי שאני בוטחת בנועה, שאני יודעת שהיא אמיתית ושהיא נמצאת שם, וגם אנחנו דיברנו.היא ראתה אותי ואני אותה... למרות שגם לפני זה ידעתי איך היא נראת, בזכות תמונות באינסטגרם.
אבל... אנחנו ראינו אחת את השנייה, במציאות, רק אחרי כמה חודשים.
החלפנו מספרי פלפון, והוספתי את נועה לקבוצת אוטאקו בוואטסאפ... שם היא הכירה כמה בנות מהחטיבה שלי ושל O(שכחתי להזכיר שעברתי מבית הספר המיטונף שהייתי בו עם M ו-E ).ילדה אחת מהקבוצה עשתה מסיבת פיג'מות של אוטאקויים(מי שאוהב אנימה... תעדכנו ,אנשים -,-) והזמינה את נועה, שם פגשתי אותה לראשונה, ואף אחד חוץ מ-O לא ידע איך הכרנו את נועה באמת, ושזו הפע הראשונה בה אנחנו נפגשות.
הפעם השנייה בה נפגשנו הייתה במסיבת יום ההולדת ה-13 של E... .היה כיף.

אבל... עוד לא שמעתם על ניקול.
כשידעתי שנועה אמיתית, ידעתי בוודאות שגם ניקול. התחלנו לדבר יותר ויותר בסקייפ, ואז היא הכירה לי עוד חברה שלה בשם ניקול, שבסוף הסתבר שהיא חברה שלי מהחטיבה XD.  הגיע שלב בו ניקול נתנה לי את המספר שלה, וגם אותה הוספתי לקבוצה.דיברנו שם הרבה.
אותה פגשתי דווקא בכנס אנימה, ביומה קון, הכנס הראשון שלה והשני שלי.היה מאוד כחף לפגוש אותה... הרגשתי שאני מכירה אותה מלא זמן, וגם העיניים שלה יפות וזה לא הוגן!(כמעט תלשתי לה אותן כי אני רשע).

בקיצור, אני ... כנראה חזרתי.
(המשך בקרוב).
שלכם, K

אעאעאעאע סאו♥ 
קיריטו ואסונה לנצח.....

10 תגובות
the fallen
28/06/2014 14:39
cosmicBFF
סיפורים ללא פרקים
וצה...אחר נוצה...אחר נוצה.באיטיות מכוונת,כדי שיחוש בכאב עוד יותר,נתלשה כל נוצה מכנפיו.חתכים ארוכים ועמוקים נפרשו באיטיות לאורכי פניו התמימות.הקרות.עיניים כחולות שאיבדו מצבען,וכעת היו רק עוד שתי גולות קטנות ולבנות המתגלגלות על המדרכה..אט-אט...מרשות לעצמן להשתאות,להתענג על הרגע.טבילה מהנה ומרעננת בתוך שלולית צוננת של דם.צלקות מגלידות נחשפו על פרקי ידיו כשהאזיקים שוחררו בצליל נקישה עמום.שני פסים שחורים ועבים,שורת ורידים הנחצים לשניים,הצלקות הקיפו את ידיו כזוג צמידים.רק שהצמידים האלה...לא היו שיא האופנה.הוא הושלך על הפרקט הנוקשה בעוד אנחה חרישית נפלטת מפיו.הוא כבר הפסיק לנסות להשתחרר,הוא כבר הפסיק לבכות,הוא חדל לבזבז את כוחו על צרחות עמומות,כי ידע...חוץ מלהרעיד את חלל האוויר,הן לא יתרמו בדבר.רצונו היחיד היה שזה יגמר.ואתם יודעים למה הכוונה.הוא רק רצה שהמוות יקרע את גופו מרצף החיים המייגע הזה שתמיד דמה כי נקלע לתוכו בטעות.הוא רצה מנוחה.תנומה קטנה על משכבו..."בשלום".קול נפץ עז חתך את הדממה,דם השפריץ באחת וכיסה את אבני המרתף בשכבה עבה ועכורה של דמו הקריר.היו אלה כנפיו-או נכון לעכשיו-כבר לא.הסכין החדה הקיפה את שורשי עצמות כנפיו כבר במשך שעות,אך עד אז הכאב כבר הספיק להישחק,להישכח,אך באותו הרגע-הוא התפרץ בסערה ובישר על נוכחותו בקול רם ביותר.עצמות דקות וחדות בלטו מבעד לעורו הדקיק והקר,כתמי דם התייבשו על כפות ידיו הרועדות.היה זה דמו שלו,ריח ברזל מעורב בזיעה ואפר. רוחו הייתה פצע פתוח ומלא מלח.כאב וחוסר הבנה פעמו ברקותיו והחרישו אותו כמעט לחלוטין.גופו שכב והתייסר על רצפת המרתף כבר שעות,אך הרגע הזה...היה הכואב ביותר.הכאב היה מעורב בשמחה,בחוסר תחושה,בהבטחה קטנה שהפעם זה באמת ייגמר,שהגוף החלול וחסר התכלית הזה יקרוס מעליו וייתן לו לברוח."א..א..א..אני רו..רו..צ..ה כ..ב...ר פאקינ..ג.. למות..."לחישה חרישית ניסתה לפרום את החשיכה ולפרוץ את מסך העשן שהטילה עליה"ל..ל..ל..מה ל..ל...א יכ..כול..תם להת...ת..חיל יש..שר מהגרון?".עצמותיו מרוסקות,כנפיו אינן עוד,עיניו כרותות,וצלקות עבות מכסות את גופו,אך עדיין-הוא חי ונושם.ומקלל כל רגע."כי למלאכים..."צעדים כבדים ורמים התקרבו אליו בנחישות והרעידו את הרצפות,"כאלה כמוך"בעיטה בצלעות וצלילי ניפוץ"לא מגיע להישאר כאן.אין לכם שום זכות לחיות אם אתם לא ממלאים את רצונותינו.חיים נורמלים רצית?תיחנק.אתה הרכוש שלי,ילדון,ואתה חסר כל ערך..."אקדח נטען."רק רצינו לחיות!"הוא נעמד על רגליו הרועדות,הוא חש בדמו הנמרח על גבי הקיר שנשען עליו בעודו מנסה עלאזן את עצמו בעזרת הלבנים הקרות."יש לנו זכות לחופש.אנחנו לא רכוש.אף יצור על-טבעי הוא לא רכוש...אולי אתם טועים וחושבים שאתם היחידים כאן,בני האדם,אבל אנחנו ביניכם.מפחדים.מתחבאים.רק רצינו לחיות.אבל אי אפשר..כי אתם חושבים שאתם שולטים בהכל"הוא צעק בכל מאודו,גורלו היה ברור לו כשמש,היה ברור שלא יימשך,אך רק רצה להסביר לו על מה שעד כה לא העז לדבר.הוא התרסק על הרצפה,שיערו כיסה את פניו בעדינות ורוך"ת..ת..תירה כבר".הוא חזר לגמגם.נשימה אחרונה ו...ביי.                                                                                                                                                                                       
 
עוד סיפור ללא פרקים ^-^
מקווה שתאהבו!
וכרגיל,באהבה,O.
16 תגובות
---A random song by me---
17/06/2014 14:24
cosmicBFF
שירים
Let's find another lovely way to lose ourselves again...
I'm sorry dear,to let you down,
But I always knew that I'm bound to drown.
Soon I"ll send you my final letter,
Please forget about me later.
Tell yourself that I already died...
Just know a little thing-know that I tried.

)chorus(
I Wish I could escape this path ,
But dear,I'm trapped among the death.
Swear god theses chains won't ever let me go.
Show my smile,but hide my tears,
Tired of living like that for years.
Today I'll go.
And won't ever return.

I apologize,
I know I'm not perfection.
But even though,I am not an infection.
And I know it can annoy-that I always run away...
But did you even ask yourself,why I don't ever want to stay?
When it fucking cuts me off this deep,
It's just a secret I can't keep.
But yet...I have no one to share this with.

)chorus(
 I Wish I could escape this path,
But dear,I'm trapped among the death.
Swear god theses chains won't ever let me go.
Show my smile,but hide my tears,
Tired of living like that for years.
Today I'll go.
And won't ever return.

Soon,when I will be gone,don't cry a single tear
Cause I know it won't have happened if I have still been here.
"They Only Care If You're Pretty Or Dead",
This sentence is so wise.
Everyone turns their heads back...
When the victim suddenly dies.

)chorus(
I Wish I could escape this path,
But dear,I'm trapped among the death.
Swear god theses chains won't ever let me go.
Show my smile,but hide my tears,
Tired of living like that for years.
Today I'll go.
And won't ever return.

שיר שכתבתי באקראיות.
מקווה שאהבתם.
תודה גדולה לקוראים.
שלכם,באהבה,O.

8 תגובות
give me a lil' reason to go on.
04/06/2014 12:32
cosmicBFF
סיפורים ללא פרקים
"AND NOW I'M COMPLETELY SCREWED UP"
והעט הושלך על הרצפה.נשר ליתר דיוק.
הוא התגלגל מעט לימינו,כשל ברווח שבין אריחי הקרמיקה הקרירים,והותיר אחריו שובל דקיק של דיו.
איבדתי את ההשראה שלי.את המוזה.את הרצון.
אומנות לא עושים משמחה,אני יודע,אך למרות שאין בי אף לא שמץ של שמחה,אני גם לא חש כאב.
אני ריק.
גוף חלול וחסר תכלית שמהלך לו בין השאר,מנסה להשתלב ולמצוא מטרה.
אך החיים הללו הם רק אשליה,הגוף המזועזע הזה מושלך על הרצפה פעם אחר פעם.
תולה תקוות ריקניות,בדברים ריקניים,חולם חלומות בלתי אפשריים על דברים שלעולם לא יגיעו.
ובסוף,הוא מוצא את עצמו ריק טיפה יותר...
עוד קצת תכלית נשאבה מגופו.
אך למרות כמותה הזעירה של מה שכבר אין,מתווספות עוד תלנות רבות על היצור הזה.
ההורים.
העובדים.
הבוס.
האנשים האלה שפעם היו..נו,איך הם אמורים להיקרא בדיוק...חברים?
עוד ועוד דברים קורסים עליו ומנצפים את נשמתו השסועה קצת יותר...
ויותר...
ויותר...
כל אשליה על שפיות שתפרתי לעצמי אי פעם,נפרמה בגסות,כאילו בדרך אגב.
אין לזה קצה,אין לזה סוף.
רק שמשהו ימלא אותי.את התכלית השנויה במחלוקת שלי.
אפילו אם זה אומר שיפחלצו אותי ומה שימלא את וורידי יהיה חומר משמר.
 

אז...פשוט התחשק לי לכתוב.
מקווה שאהבתם גם את הסיפור הזה,
תודה גדולה לקוראים ♥
איך עברו עליכם החודשים האחרונים?
ואני עדיין כאן...שלכם תמיד ובאהבה,O ♥
12 תגובות
can you tell from the look in our eyes?
11/05/2014 16:46
cosmicBFF
dont worry be happy, סרטונים
CAN YOU TELL FROM THE LOOK IN OUR EYES?
WE'RE GOING NOWHERE
אפשר לומר שלשומקום,אבל אפשר לומר שלעבר אופל.
לעבר כאב לא ידוע.
קרים.
ריקים.
שמחה?יש בכלל מילה כזו?
אופל מסביבנו,עלטה כבדה.
מוות מצדידנו...גופות שוטטות דם.
הבעותיהן מלאות פחד ואימה...
או שעיניהן סגורות.
כשנספו ניסו לברוח לתוך החושך שנוצר בעיניהן כשעצמו אותן.
אך לא,החושך היה בעצם בתוכם.
הם נכשלו בבריחה.
מעדו בשביל המוביל החוצה.
אז אנחנו מנסים לברוח.
רצים עד איבוד תחושה,שועטים במהרה לעבר היציאה.
אבל לעזאזל,איפה היא?!
הדמעות מהעיניים מתייבשות על הפנים ורק גורמות לעור לשרוף פחות.
אז קחו סכין...והילחמו.
למען כל מה שאי פעם אהבתם,
למען כל מה שאי פעם היה שייך לכם.אבל נלקח באכזריות.
למען כל מה שאי פעם גרם לכם לחייך.
למען כל דבר שאי פעם הייתה לו משמעות בשבילכם.
אז חיוך על הפנים וקדימה...בואו ננסה לשרוד עוד יום.


אז הנה לכם עוד קטע שלי.
מקווה שאהבתם.
O


8 תגובות
סרטוןBring Me The Horizon - Shadow Moses FULL...
last Friday night.short version
19/04/2014 18:10
cosmicBFF
יומני היקר.., dont worry be happy, בית ספר
לא יודעת,
פשוט אין לי ממש מה לכתוב על זה.
הרגע חזרתי מיפו,ראשי כואב בצורה מחרידה ואני צריכה להמשיך לעשות שיעורים.
אבל אני דווקא כן יודעת,שאני צריכה.
כי זה היה ערב/לילה מדהים.
אני,K,אליס,נקומימי,סוזן ועוד 3 בנות שמוחי עייף מכדי להמציא להן כינויים התנחלנו אצל נקומימי.
A.K.A-"מסיבת פיג'מות אוטאקואיות",כך נקומימי הגדירה את זה.
אז קודם כל,פגשנו את סוזן במציאות.והיא מדהימה.
לחלוטין.
♥.
אחרי שהיא עזבה,ונשארנו כל השאר ללילה,פשוט שיחקנו ב"dating sims".
בערך כל הלילה,עד שנשברנו וירדנו למרתף כדי לישון כבר(לא,לא באמת ישנו.אלה היו סתם רכילויות מפגרות שאחריהן הגיע הרגע בו אליס סיפרה לנו על הבריונות שחוותה,עוד ריכולים,ואז נרדמתי אחרי שקיללתי בכל גרוני שיסתמו את הפה.ברוסית.והרבה.)
לפני זה,כמובן שהיו את ההצגות המטרידות של אליס וK.זוועת עולם.
אבל אני חייבת להודות,זה היה מצחיק באופן חולני.

אז זה מה שעבר עלינו אתמול,די בקצרה.
זה היה אחד הדברים המהנים ביותר שחוויתי.
לא יודעת,פשוט ככה.
זה מה שזה היה ואין לי ממש כוח לחפש סיבות.


והנה לכם טומוקו! ^-^
ככה בערך נראיתי במשך כל הזמן הזה ><"

שלכם,בשמחה דפוקה להחריד,O

10 תגובות
addicted
15/04/2014 11:46
cosmicBFF
סיפורים ללא פרקים, סרטונים
אור הירח זהר בעדינות על פני המדרכות הריקות והאיר מעט את קירות הבניינים המתפוררים,מעט מדי בשביל לראות,אך בוהק מדי בשביל לקרוא לזה חושך.וזה כנראה היה התירוץ היחיד שלי כדי להישאר ערה.שכבתי ללא ניע על המיטה הקרה והרעועה,עיני נעוצות בתיקרה אך לעיתים משחררות אחיזה ובוהות מעט מבעד לחלון.כמה מהתריסים נשרו על הרצפה,כמה עמדו איתנים,אך הרוב פשוט התנדנדו באשלית נפילה מתמדת.כאחד מהטריקים הפסיכולוגיים הזולים האלה של דודה שלי כדי לגרום לי לעשות משהו ללא רצון.ניסיונם היה לגרום לי לסגור את החלון,אך ניסיון זה נכשל.הרוחות המתפרעות והעצים המתעקמים הפנטו אותי אליהם,אך הייתי עצלנית מכדי לקום ופחדנית מכדי לברוח החוצה ולהביט מקרוב.אבל זה היה פשוט יפהפה...וכן,ידעתי שמחר הכל יתחיל מחדש ועליי יהיה ללכת לבית הספר.כן,ידעתי שמחר יש מבחן -ולציין את שמו של המקצוע כבר היה מיותר כי ציוני צנחו בכל אחד מהם-.וכן,ידעתי שם אבריז או אכשל שוב,ישעו אותי או ליתר דיוק-"יביאו את הטיפול במצב להליך מתקדם",כפי שהמנהלת צווחה עליי ביום שישי כשנזכרתי להופיע בכיתה בערך בשעה הרביעית.אבל כרגע,לא ממש היה לי אכפת.או יותר נכון-ממש לא.תלמידה טובה אני כבר לא אהיה,זה כבר לא משנה לי.כל מה שאני רוצה זה שכבר יעזבו אותי בשקט ויתנו לי לעשן ברוגע ולנגן על הגיטרה שלי ימים שלמים.זהו זה.אני רק רוצה לברוח.למצוא אנשים שסוף סוף יבינו אותי,שלא ינסו להסביר לי עד כמה שאני גרועה,מטומטמת,חסרת תקווה ופתטית.רק שיבינו את הצורך שלי להפסיק להרגיש לחלוטין...הרוח הקרירה שכאילו לקחה נשימה עמוקה למשך הדקות האחרונות פלטה עליי שאיפה קרירה ומרעננת,סגרתי את עיניי ונשמתי באיטיות גם אני.הרמתי את ידי כלפי מעלה והבטתי באצבעותיי הדקיקות,עדיין הרגשתי אותן.לעזאזל.גיליתי על קיומם של סמים בערך באיזור גיל 13,הבנתי מה זה עושה לבני אדם בגיל 14,גיליתי שזה הדבר שחיכיתי לו בשנה שעברה-גיל 16,ולהתמסטל באמת ניסיתי לפני חודש.אני זוכרת את היום הזה בבירור מוחלט,החזקתי את הסיגרייה בידי וחיפשתי אחר המצית,הייתי רגע מהשאיפה הזו...ואז נשמע הצלצול בדלת.זו הייתה אימי."לעזאזל איתה.."מילמלתי באיטיות,זרקתי את הסיגרייה מהחלון ודהרתי לעבר דלת הדירה.מאז לא נגעתי בסיגריה.אבל דניאל הצליח להשיג כמה אתמול.אין לי מושג מאין,או איך...אבל אף פעם לא שאלתי,גם את הסיגריה הקודמת השגתי ממנו.פשוט סתמתי את הפה והודתי לו בנשיקה.הוא היה היחיד שהצליח להתקרב מעט ללהבין אותי.למרות שגם הוא היה מעט "דרמה קווין" (כן,בכוונה אמרתי "קווין" למרות שהוא בן),וגם הוא נזף בי על זה שרציתי לעשן כל כך והייתי מוכנה לתת הכל בשביל שאיפה קטנה.הוא יכל להיות אידיוט לפעמים.הרי הוא היה זה שנתן לי אותן.נו,באמת...אבל נתתי לעצמי להירגע,והבלגתי מכל הערה מטומטמת שלו מהסוג הזה....
אחרי הדקות האחרונות הגעתי למסקנה שמחשבות וזכרונות הם יותר מדי בשבילי.הרבה יותר מדי.
התרוממתי באיטיות מהמיטה,הרמתי את הגיטרה מרצפת הפרקט הקרירה ופסעתי באיטיות לעבר הסלון,אריחים חורקים מתחת לכפות רגלי.הסטתי את הוילונות הגדולים והמאובקים לצד והתישבתי על אדן החלון.אצבעותיי פרטו באיטיות על מיתרי המתכת הקרירים.anthem of the angels של Breaking Benjamin.הכרתי כל מילה בעל פה.השיר האהוב עליי,הוא יפהפה כל כך...בעודי מנגנת השחר כבר התחיל לעלות.נותן לי תקווה לבוקר נחמד...אולי היום באמת יהיה יותר טוב.





עוד סיפו ללא פרקים,מקווה מאוד שאהבתם.
שלכם,O.

8 תגובות
סרטוןBreaking Benjamin - Anthem Of The Angels...
Give a good worls
14/04/2014 14:23
cosmicBFF
שירים

here is evil hears, it disgusting me

here is peale who is laugh on me

im scard from this place

this things my head cant cant taste

i have to run away

i have to get away!

 

so show me the other side of this world

show me the world i imagen

bring me the world that i want

let me keep dreamen

i wish i have a one good day

to show you that believe is work

 

so show me the other side of this world

show me the world i imagen

bring me the world that i want

let me keep dreamen

i wish i have a one good day

to show you that believe is work

 

so i keep believe in the hop that i hold

dry from here my blood

take from me the world

give me a good one

take from me to knife

give me a good life

 

so show me the other side of this world

show me the world i imagen

bring me the world that i want

let me keep dreamen

i wish i have a one good day

to show you that believe is work

 

so show me the other side of this world

show me the world i imagen

bring me the world that i want

let me keep dreamen

i wish i have a one good day

to show you that believe is work

 

the floor is broken

and now im in the ocean

cuz this floor, the floor that i stand on her

is now a little pieces like my tiny tears.

 

anime | Tumblr

 

זה שיר שאני כותבת כבר הרבה זמן כי אני עצלנית.

אני מקדישה את השיר הזה ל-Suzan כי.... ככה בה לי :P וכי היא חברה נפלא ^^

סליחה אם יש שגיאות כתיב....... ודיי ברור שיש

שלכם, K

3 תגובות
-it gets better-
13/04/2014 21:43
cosmicBFF
dont worry be happy, סרטונים


אולי זה נראה רחוק,אולי זה נראה בלתי אפשרי.אולי חסר סיכוי...אולי מוגזם,אולי נאיבי מדי כדי להאמין בזה.אולי התייאשתם יותר מדי בשביל שתוכלו להאמין בכך שעוד יגיע אור.אולי לכאב יש יותר מדי כוח.אולי האפלה עצמה את עיניכם בעוצמה ואינכם שמים לב ליכולת שעוד נותרה לפקוח אותן ולמצוא את התקווה.אבל רק תאמינו:
IT GETS BETTER
כולנו עוברים תקופות קשות,בסופו של דבר הכאב מגיע לכולם.כולנו מבינים בכלשהו שלב שהקארמה לא תמיד לצידנו,ושבכדי לנצח צריך לאזור כוחות ולהילחם בכל העוצמה שעוד נותרה.עוד תיפלו,תיפצעו,תדממו,תבכו,אבדו תקווה,תישברו,תתפרקו ותטעו טעיות שיהיה ביכולתן להרוג אתכם.אך בסופו של דבר,על כולנו לאסוף את השברים ולהמשיך ללכת.כי תמיד צריך לזכור ש:
IT GETS BETTER
כולנו סגורים מאוחרי חומות שמאיימות למעוך ולהשמיד.האדמה תחת רגלינו לא תמיד נותנת תחושת ביטחון,היא מתערערת תחת רגלינו ושוללת כל אמונה במה שפעם,יכול להיות שגם לפני כמה דקות,היה נכון.שפיות ותמימות יכולים להיסדק בקלות ולקחת איתם כל פיסה של וודאות.אך גם כשאין עוד על מה לסמוך,צריך תמיד לזכור ש:
IT GETS BETTER
לפעמים קשה להבין ש"זה לא סוף העולם",ולייחס משמעות למשפט "תנו חיוך-הכל לטובה".אבל למרות שהם עלולים להישמע קיטשיים ומוגזמים,הם אמת לאמיתה.רק תקוו ותמשיכו לינשום ולהתקדם.הכל עוד יסתדרףככה העולם בנוי.ירידות גוררות עליות.זו עובדה:
WE'LL GET BETTER


שלכם,שוב,O
רק תזכרו...IT GETS BETTER ♥


10 תגובות
סרטוןfun. - It Gets Better (with lyrics on sc...
look behind the masks
12/04/2014 16:43
cosmicBFF
it doesnt have any theme but it needs to
תסתכלו מסביבכם...
רק לרגע,רק לשניה.
תביטו במרחב ותראו את הכל מתפורר באיטיות.
את השפיות המתמוטטת בקצב מסחרר,
את נהרות הדם הדקיקים שמפלסים את דרכם בסדקי הקרקע שמערערת את יציבות כל הנאחזים בה,
את הדמעות הקפואות הזולגות באיטיות וזועקות לעזרה בכל כוחן,
את האפלה ששואבת לתוכה אנשים בקלילות.
נו,לעזאזל,תסתכלו כבר!
הביטו על הפחד הכולא אנשים באכזריות חסרת רחמים,
הביטו על כמה קל זה להתרסק וכמה קשה זה לאסוף את השברים,
הביטו בכנפיים שנתלשות ונרמסות כלכך בקלות.
הביטו בניסיונות נואשים להתמודד באדישות עם הסוף,
הביטו בעובדה שזה כה קשה.
מסכות השלווה הללו שכולנו עוטים יכולות להפוך חסרות משמעות אם רק תנסו להבין...לשמוע...להסתכל...אך לאף אחד לא אכפת,הם רואים חיוך,ולדעתם הכל בסדר.הם לא רואים את הרצון לברוח ולהסתתר,המסכה לא מראה דברים כאלה.המסכה רק מדרדרת אנשים להיסחף עוד יותר.ליפול עמוק יותר.להתרסק חזק יותר.להתאדות.ואם מחר מישהו מאינו ייעלם,אולי יחשבו להיזכר.
"they don't care if you're not pretty or dead".
ולצערי,זה נכון כל כך...



ומה אני בעצם מנסה להגיד כאן?תפקחו את העיניים והביטו באנשים כפי שהם באמת.אל תסמכו על המסכות שאוטמות את האמת.


שלכם,שוב,O



14 תגובות
HELLO AGAIN.im here to stay this time
11/04/2014 21:56
cosmicBFF
יומני היקר.., סרטונים

 "I'm only human,
and I bleed when I fall down.
I'm only human,
and I crash and I break down".
והיא צודקת...
מצחיק לראות תגובות של אנשים למצבים חסרי מששמעות.הם לא מבינים את זה...את זה שאנחנו רק בני אדם.
שאנחנו נופלים,אי אפשר להימנע,שאנחנו נפצעים ונשארות צלקות,גם זה בלתי נמנע.
צריך להשתחרר קצת מכל התפיסה המוגזמת הזו,שאנחנו מכונות.
כי אנחנו ממש לא.
להתפרק,להישבר,להיכוות,לדמם,לבכות,לאסוף את השברים,ליפול,להדביק את החתיכות,לברוח.
אנחנו בסה"כ בני אדם...
טעיות.
טעויות.
טעויות.
ואז עוד קצת טעויות.
זה בדיוק מה שאנחנו עושים.
כל האנשים שאני  מוקפת בהם...הם כולם פרפקציוניסטים לחלוטין.זה כבר מפחיד אותי.הרדיפה העיוורת הזו לשלמות...זה פשוט פסיכותי,זה לחלוטין חסר שפיות."תשתחררו"אומרים לנו כל כך הרבה,אבל כשכלואים במסגרת כזו-איך לעזאזל?כשהקירות כבר מתחילים ללחוץ עליך והבחירה היחידה היא להתמוטט.כי אם לא,הם ימחצו אותך למוות.הקירות הללו צריכים להיסדק.אני לא מסוגלת יותר.כיתת רובוטיקה או בית חרושת לציונים? תלמידים או ממוצע התעודה?הגבולות בין המושגים הללו מתחילים להתשטש במהירות מסחררת.אבל אני לא מתכוונת לתת לעומס הזה להפיל אותי.
לפחות ככה אני מקווה שיהיה...

אז הנה לכם עוד כמה עדכונים:
  • K עברה לכיתה שלי.טוב לי יותר...
  • יום ההולדת שלי היה בשני לאפריל,והיה לי טוב.אפילו מאוד.ולמרות שביום שאחרי (לא באתי לבית הספר ביום ההולדת עצמו) שחכתי את הטלפון שלי בהסעה (תהרגו אותי אם אני יודעת איך לעזאזל) ביליתי זמן נפלא עם חברותיי.שהשמידו לי את הדירה מרוב התרגשות כשהן מצאו את הפייסבוק של ריק דרך המחשב בחדרי.
  • E,באמצעות אחת מחברותיה בשכבת ט' בבית הספר שלה,גילתה את הטלפון של ריק.
  • הייתי זקוקה לחופש הזה.שתודה לאל,עוד לא נגמר.
  • לפני שאני וK ביקרנו אצל חברה -שגרה(ברחוב מפותל ונסתר שנלקחה מאיתנו שעה שלמה כדי למצוא אותו) ליד בית הספר שלנו אז התעצלנו ללכת ברגל וK הכריחה את אביה להסיע אותנו-הי א סימסה לי "תודה".וכששאלתי למה,היא ענתה שעל זה שהסכמנו לבוא.על זה שהיא הייתה בודדה בלעדינו.זה חימם לי את הלב.
  • I'm back again...
  • and this time,I'm here to stay


שלכם,O.

חופשה נעימה ומדהימה לכולם,למרות שזה קצת באיחור ^^

אבל האמת,למי אכפת?(; רק תהנו.

תודה לקוראים♥


0 תגובות
סרטוןHuman Christina Perri Lyrics
השינוי שלי
08/04/2014 22:30
cosmicBFF
זה נפלא לשוב ולכתוב
על הדף הלבן
להוציא את עצמי אל המילים
ובאמת להתכוון אל הכל
לראות את עצמי משתפרת
במילים
להפסיק את כל הטמטום
ולהתחיל לכתוב
אבל באמת
כבר נמאס לי לקרוא את מה שכתבתי
את כל החרא שיצא לי
ממזמן
אני פשוט מתביישת בעצמי
איך לעזאזל נתתי לעצמי לכתוב את זה
איזה ילדה הייתי?
הכתיבה מראה לי את השינוי שעשיתי
את השינוי שנגרם בי
וזה משמח
זה נותן לי את הכוח להמשיך לכתוב ולהמשיך
להשתפר
אז לא משנה מה אני אמשיך
לכתוב

^~^שלכם, M^~^
1 תגובות
used to be lost.
22/03/2014 19:42
cosmicBFF
יומני היקר..
היי לכם,
השתעממתי מאוד בזמן האחרון,נראה שאנחנו פשוט מתנתקות מכאן...וזה לא מרגיש נכון.או ליתר דיוק,זה מרגיש כמו טעות גמורה.במיוחד כי המקום הזה העניק לי כל כך הרבה-את מה ששלף אותי מתוך משהו שחשבתי שלעולם לא יגמר,כי זה בלע אותי.
הייתי סוג-של-אבודה.בעיקרון,פשוט חיפשתי לעצמי משהו לעשות.משהו ש,לשם שינוי,לא אכשל בו.כי זה מה שתמיד קרה.אז הפתרון שלי היה לצחוק על הכל,אף פעם לא באמת הייתי משקיעה בשום דבר-כי גם ככה תמיד הייתי נכשלת.כי כבר לא חשבתי שיש טעם.וקיבלתי את עצמי ככה,שככה זה יימשך.וכבר הפסקתי לחפש.
וכאן,למרות שאם תסתכלו בפוסטים הראשונים תראו עד כמה שהם זוועתיים,למדתי לאהוב לכתוב.עד כמה ממכר זה,ליצור עולם חדש.לשלוט בו.
וכאן,בכתיבה,לא נכשלתי.רק המשכתי להשתפר.וזה היה מהנה כל כך.זה חלק ממני.לשם אני בורחת.כשרע,כשטוב.אם כבר,אני מעדיפה את זה על פני המציאות.
כי הבנתי-שזה כל מה שאי פעם רציתי.


Writing Is My Escapeשלכם,O♥


7 תגובות
take caution
15/03/2014 12:13
cosmicBFF
סיפורים ללא פרקים
שעות שביליתי בבהיה בדלת,רגלי נדבקו אל כיסא הפלסטיק הקריר.מוחי עבר ממצב של תפוסה מלאה,למצב של ריקנות מוחלטת כל כמה שניות.ביליתי בבית הזה את רוב שנות חיי,ועם כמה ששנאתי אותו;את קירותיו המתפוררים,את חדריו הצמוקים,את המחנק האיום בקיץ ואת הקור האז בחורף,הוא עדיין הצליח לסקרן אותי ולשלול ממני את יכולת השינה במשך אינספור לילות.כל המסתורין שאפף את בית העץ הדו-קומתי העלוב הזה לא נתן לי מנוח.בגלל הורי ה"מקסימים",שהיו משאירים אותי כאן 4 חודשים בשנה,עם אותה ההבטחה שסבא וסבתא הפעם באמת נמצאים במה ש-לפיהם-אמור להיות הבית שלהם.בתחילה,האמנתי להבטחותיהם,כל פעם שאבי החנה את מכוניתו ליד שביל הגישה הרחב אל עבר הבית הייתה בי לפחות טיפת תקווה לראות את סבי וסבתי ממתינים לי בפנים.אך כל פעם מחדש האשליה נופצה באכזריות.ועם הזמן כבר הפסקתי לקוות ולהאמין.ובשביל זה,כנראה,הם המציאו לי שקר חדש:הם הבטיחו שיחזרו.מה שפעם היו ארבעה חודשים גדלו לחצי שנה,ומשם לשנה,ולשנה וחצי...ומשם כבר נשארתי לחיות כאן עד היום.אני בספק אם זה בכלל חוקי,אני בספק אם היו לי בכלל סבא וסבתא,אך יותר מכך אני בספק שאם הייתי מספרת למישהו היה לו בכלל אכפת,ובנוסף אני בספק אם הבעלים האמיתיים של הבית לא נזכרו סוף סוף בקיומו והחליטו לחזור להתגורר בו מחדש וכעת נמצאים בחצר האחורית בזמן שאני שוקעת בספקות הללו.מגולגלת לכדור ורועדת של כיסא פלסטיק שחור,מנסה לעשות את הצעד אל עבר ההבנה.הצעד שרציתי לעשות כבר שנים,אך פחדי תמיד עצרו אותי במרחק של שניות מהדלת.כשאני חושבת על זה,שום דבר לא עוצר אותי מלעשות זאת,ואף פעם לא עצר.זה רק הפחד,הפחד שמנע ממני כל כך הרבה דברים...כל פעם שמחשבה אקראית על המתרחש מאוחרי הדלת חלפה בראשי,זרועותי החלו לרעוד.ומה בעצם התחרחש שם?או מה יכולתי להסיק?תחשבו בעצמכם,רעש בלתיח פוסק של עצמות נסדקות,שלוליות דם שנוזלות באיטיות-שלוליות דם שמעולם לא הייתי אמיצה מספיק לנגב אך איכשהו נעלמו בעצמן-,צעקות שהחלו כרמות ומרעידות ולאט החלו לדעוך ולהשתלב עם הדממה.זה היה החדר היחיד בקומה השניה,לא היו בו לא חלונות,וגם תעלות הקירור -שלא עבדו בכל אופן-לא הגיעו לשם.תמיד הייתי חלשה מדי,תמיד הייתי אחת שנותנת ל"צרה" הקטנה ביותר לשבור אותה,וכך גם החדר הזה.הוא הוציא אותי מדעתי.מוחי ניהל קרבות סוערים עם עצמו;דמעתי וצרחתי ללא אף שמץ של רצון.פחדתי מאוד,אך גם הייתי סקרנית,נעצרתי אינספור פעמים לצד דלת היציאה והחלטתי להישאר,זרקתי מזוודות ארוזות על הרצפה ורצתי אל החדר ההוא כמו מטורפת,ואז-ליד הדלת שלו-נעצרתי שנית.ידעתי שמשהו לא בסדר,ידעתי שאני לא בסדר,אך לא היה לי שמץ של מושג לגבי מה עליי לעשות.אז פשוט הכרחתי את עצמי לגמור עם זה היום.התרוממתי מהכיסא וברגליים רועדות התקדמתי אל הדלת וידי קפאה על הידית המתכתית.קיווצתי אותה בכל כוחי,ודחפתי אותה כלפי מטה.ואז...הדבר הראשון שראיתי היה אקדח מכוון לראשי.
לסיפור הזה אין המשך,כי הירייה פסקה את הכל.יש לו רק מוסר השכל קטן-שאני לא ממש מבינה כיצד ניתן ליישמו-רק תדעו שבין חיים לבין מוות יש גבול דק-מרחק של שניות.


הנה לכם עוד סיפור ללא פרקים.
לא יודעת מה איתכם,אבל אני התגעגעתי.
שלכם,באהבה,O.
4 תגובות
My news
08/03/2014 10:31
cosmicBFF

בילבול

 זו הרגשה שאני מרגישה הרבה

 

הרבה זמן לא כתבתי כאן, וכנראה הרבה השתנה.אנשים חדשים שהצטרפו, אנשים ישנים שעזבו, אנשים ישנים ששכחו אותי.

ירדנו מהמקום הראשון בבלוגים פעילים למקום השני, אבל זה לא משנה, העיקר שמישהו תורח לקרוא את מה שאנחנו כותבות, ואני חושבת של-smooth criminal באמת מגיע להיות במקום הראשון :)

 

קראו הרבה דברים בזמן האחרון.

עברתי לחטיבה אחרת. מסתבר שבאמת חרא בחטיבה שהלכתי אלייה.שנאתי כמעט את כל הכיתה שלי והיו לי רק שלוש חברות שאחת מהן כמעט לא יצא לנו לדבר, והיא גם הרבתה לא להגיע לבית הספר, אחת מהן זאת E שכמעט כל שבוע רבתי איתה , וא' הגבוהה.א' הנמוכה עברה לגור בעיר אחרת, ואנו בקושי מדברות.

בכיתה החדשה יש ילדים מטומטים, אבל לא מטומטים שאני שונאת, אלא מטומטים בצורה טובה.הם לא ערסים(כיתת מצויינות, איך לעזאזל אתם חושבים שערסים התפלחו לשם? -,-).הכרתי חברות חדשות שכיף לי איתן, וילד אוטקו שאני יושבת לידו ואנחנו מציירים ביחד מורים.

E...

היא התחילה לחתוך, הפסיקה להיות ילדה שמחה וכיפית, התחילה להעליב את כולם ואותי. ניסיתי לעזור לה הרבה פעמים, אך במקום להגיד תודה היא רק אמרה שהעזרה שלי גרועה, זלזלה בי והעליבה אותי.כבר הרבה זמן שאני מרגישה שלא אכפת לה ממני ושהיא לא מחשיבה אותי לחברתה בכלל, אלא רק מישהי שנדבקת אלייה והורסת לה את החיים.היא התחילה להעליב אותי ממש, ולא רציתי להעליב בחזרה אז התעפקתי זמן מה, אבל אז נשברתי כמו פסל זכוכית שנפל מהמדף.העלבתי אותה, אך היא העליבה אותי בחזרה, כפול 3.

E לא יודעת לבקש סליחה.בכל השנים בהן אני מכירה אותה, היא לא בקשה סליחה אף פעם(טוב, חוץ מהפעם ההיא בה היא כמעט הרגה את א' הגבוהה בהתקף זעם).כאשר קבענו לבקש סליחה אחת מהשנייה, באחת הפעמים בהן רבנו, ביקשתי סליחה ראשונה, אך עד היום היא לא ביקשה סליחה ממני.זה דיי עצוב כשחושבים על זה.תארו לעצמכן... החברה הכי טובה שלכן מהעליבה אתכן ואתן מרגישות שהיא לא אותו האדם שהכרתן פעם, היא אדם אחר שאתן לא אוהבות, ואתן מרגישות שהיא גם לא אוהבת אתכן.

זו בדיוק ההרגשה!.

עד כמה שניסיתי להחזיר את האדם הזה שאהבתי אליי, אך לא לא הצליח לי, ועדיין רציתי אותה בחיי אז עשיתי ביניינו הפסקת אש כל פעם שרבנו, אך לפני כמה שבועות... אטמתי את הלב בשקית ברזל קשה והחלטתי שזהו, אני כבר לא חברה שלה.

וכך עוברים להם הימים ואני והיא לא מדברות.

היום בלילה חלמתי שהחתול של אבא שלי נעלם, ו-E מצאה אותו וטיפלה בו שבוע. בחלום קנו לה חתולה שחורה עם עיניים ירוקות-צהובות.

היא החזיקה את החתול של אבי בידייה ואני עמדתי מולה בפתח דלת ביתה.חתול שחור עמד ליד כף רגלה, ואמר "מיאו".

"ממתי יש לך חתול?", שאלתי.

"לא דיברנו הרבה זמן, קנו לי חתולה בזמן הזה", היא ענתה.

פתאום התחילו לצוץ לי מחשבות רעות בראש, וחשבתי על כך שההורים של עדן נותנים לה כל מה שהיא רוצה וזה לא הוגן, ותעבתי את המחשבה הזאת.

"בת כמה החתולה?",שאלתי.

"ארבעה חודשים, והחתול?".

"חמישה".

"כמעט אותו הגיל", אמרנו פה אחד.

מצאתי את עצמי יושבת על שטיח הסלון בבית של E ומשחקת איתה ועם החתולים.

"אני הולכת, אני צריכה ללכת, ביי", אמרתי.נזכרתי שאני לא חברה שלה יותר, ומהרתי לברוח.

יצאתי מהדלת וחושך עטף אותי.

החלום נגמר.

אז איך זה אמור להיות? האם אתם חושבים שהייתי צריכה לפעול אחרת? ש-E הייתה צריכה לפעול אחרת? שזה היה אמור להיות שונה?

אני לא בורחת מבעיות, אני פשוט לא רוצה אותן.

 

שלכם, K

4 תגובות
התליון של אנדרו-1-מאת M
10/02/2014 16:01
cosmicBFF
התליון של אנדרו מאת M
רוח חמה כיסתה את העיר הצעירה "סיינפלד". כולם כבר הבינו שהולך להיות להם קיץ חם ושרבי.
מתוך החטיבה יצאה לה נרגשת אפריל, מחכה לה בקוצר רוח להתחיל את החופשה ללא המורים המנדנדים או הילדים הדפוקים מוגבלי השכל.
מתחילה אפריל לצעוד אל תוך ביתה בתקווה שההורים שלה לא הכינו שום דבר שהם יעשו לחופש.
חולפת על פני הביניינים הגדולים רבי הקומות עם אלקטרוניקה מרשימה, חולפת על פני בתים ששוכנים על הקרקע עם קומות רבות גם כן וילדים שמאושרים לחזור כל יום אל ביתם ולשחק בכל הטכנולוגיה, על כל היופי הזה חולפת אפריל עם פנים של קנאה,למה לי אין בית כזה עם טכנולוגיה מגניבה? חושבת לעצמה אפריל,למה דווקא אני צריכה להיות זו שחייה יחד עם הורים ענתיקים שלא מבינים בטכנולוגיה כלום? וכך היא חושבת לעצמה עד שהיא מגיעה לשכונה של בתים שבורים, הרוסים, נטושים. ליד אחד מהבתים האלו היה בית אחד,בית שלא הרוס,עם קומה אחת בלבד,בית לא גדול,בית ללא שום טכנולוגיה מתקדמת,היה זה ביתה של אפריל.
בהישמע חריקה של דלת הכניסה רצו מהר אביה, מרקו ואימה, אנסטסיה של אפריל נרגשים ונראים כאילו יש להם בשורה משמחת בשבילם,האם גם בשביל אפריל הבשורה משמחת?
אפריל מביטה בחשדנות בהוריה,למה הם כל כך שמחים? חושבת אפריל...
יש לנו בשורה בשבילך
מה? אתם קונים לי כלבלב?!
לא
אתם סוף סוף מאמינים בטכנולוגיה?!
בחיים לא! יותר משמחת!
אוקיי,מה היא?
אנחנו נוסעים לכל החופש לבקר את סבא וסבתא!!!!
מה?!
מיד נהיו פניה של אפריל חיוורות, סבתא וסבא שלה גרים בעיירה מאוד מאוד ישנה ונטושה,רבים לא גרים שם,למעשה רק סבא וסבתא שלה גרים שם. 
אפריל זעקה להוריה שהם אינם יכולים לנסוע ובטח שלא לכל החופש, אבל זה לא הצליח לשכנע אותם לרדת מהתוכנית שלהם.

תודה שקראתם,
(אני יודעת שזה די משעמם עכשיו, אבל זו רק ההתחלה אני מבטיחה שזה יהיה יותר טוב!)
שלכם,
          M

4 תגובות
התליון של אנדרו - הקדמה (מאת M)
01/02/2014 13:49
cosmicBFF
התליון של אנדרו מאת M
קוראים לי אפריל,נערה רגילה בת 15...אני גרה בעיירה שלא קורה שם שום דבר מלהיב, חבל. סוף סוף אני מסיימת חטיבת ביניים ועוברת אל התיכון. מחר הולך להיות היום האחרון של החטיבה, משם אני נשבעתי שאני אירק על כניסת החטיבה (אני יודעת שזה מטופש אבל..זה מה שעושים כששונאים את הבית ספר שלך). אני גרה בבית לא גדול יחד עם ההורים שלי...אני שונאת את ההורים שלי, כל כך עתיקים.הם לא מאמינים בטכנולוגיה, אז אין לי מחשב או טלוויזיה, אבל הצלחתי לשכנע אותם שלפחות יקנו לי טלפון. ועכשיו לתוכניות שהכנתי לעצמי לחופש:
להתרחק מהבית ומההורים!!!
זאת התוכנית היחידה שהכנתי לי לחופשת הקייץ, רק להתרחק מהבית ומההורים שלי והקיץ שלי יהיה מושלם.

אבל מה שבאמת קרה לאפריל בחופשה, היא בחיים לא יכלה לנחש...
היא תתאהב
תיבגד
תצא למסע אחר..
חייה.


תודה שקראתם,
                מאת M 
10 תגובות
dont do this mistake
30/01/2014 22:04
cosmicBFF
שירים

u need to know

that i got to go

to another world

cuz i loose my blood

and i loose my life

when i take the knife

and i just cant

over with that

so ill say bye

before i going to die

 

i just cut no matter how its bad

i cant look on my hand

this world cant be true

my life cant be true

oh,i stop believe in good world

oh,i see just blood,blood,blood

fuck u all,i say no

i need a hero!

so ill say hey

cuz i dont want to die

 

stop to do it,dont be like me

dont cry like me

be strong little girl

u need to stay on this ball

wipe your tears

and stand on your legs

your not alone

its dont over,u dont gon

im just a gost but i with u

its not a dream,its true

so say hey

i wont let u to die

 

 

לא מתאים לי לכתוב כזה שיר,כי אני לא חותכת,אבל למשהו דווקא המילים האלו קפצו לי לראש.

אז כל מי שחותך,או רוצה לחתוך, השיר הזה מוגש לכם.

 

שלכם,K


12 תגובות
together we can do it
30/01/2014 20:10
cosmicBFF
"תתעלמי מהם"
אל תתיחסי"
אל תקשיבי"
"תהיי חזקה"
"את לא לבד"
אבל....
האם אני באמת לא לבד? האם ברגע שהם צוחקים עליי יש ממישהו שיבוא ויגיד להם די?! מספיק?!
אז זהו...שלא.
כולנו פחדנים. כולנו שפנים. כולנו עושים את עצמינו כ"לא ראינו כלום","לא שמענו כלום" בזמן שכולנו יודעים את האמת...
אבל למה? למה אנחנו לא מסוגלים להגיד לחארות האלה את האמת?! אבל את כל האמת...
אני מחכה לאותו היום. אותו היום שבו יקום אותו הגיבור ויאמר את האמת החוצה,בלי לפחד.
הגיבור הזה יכול להיות כל אחד ואחד מאיתנו...זה גם לא חייב להיות גיבור אחד, אלא גם צבא של גיבורים!
אז בואו כולם, בואו ונאמר את האמת!
בואו נעשה מהפיכה!
מי מצטרף?

כייף לשוב ולכתוב,
שלכם M

12 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 35 36 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Lama group

חיות בתוך הבועה שלנו, אלה אנחנו.
בבועה הזאת יש עולם, העולם שלנו.
אנחנו 'גרות' בעולם שלנו, הוא רק שלנו.
אנחנו ההוכחה לזה שחברות אמת קיימת.

לחבורה שלנו קוראים חבורת הלאמה(החיה "לאמה").
במקום לשחק באייפון כמו השאר,אנחנו משחקות במשחקי תפקידים.
במקום ללכת לקניות ביחד,אנחנו עורכות פיקניק ביחד.
כי אלה הן אנחנו:K,E,M,O.ארבעת החברות הכי טובות.
בלוג אחד, ארבע בנות

בלוג אחד, ארבע בנות, 1,000,001 סיפורים מטורפים.
קראו מתחת מה שכל אחת כתבה על עצמה :)
I'M O

היי.
לספר לכם עליי?טוב,אם אתם מתעקשים...XD
לא,אני לא מושלמת,אז מה?אני יודעת שזה מה שכולם רוצים שאהפך אליו.למין בובה,ברבי.שמייצגת בפני כולם את השאיפה אל הזוהר והיופי.
אבל זו לא אני...אני O.לא מושלמת,לא ברבי,לא מתחרטת על זה.לא רוצה להיות כזאת;פרחה 'מקובלת' שחיה בפייסבוק,לובשת מכנסי סקיני שנקרעים על גופה וכל מה שמעניין אותה הוא אם נמרח לה האיפור.אני רוצה להיות אני.המוזרה הזאת,ה'פריקית',שכותבת כל זמן שהיא מסוגלת לנשום,צוחקת בקולי קולות,מכורה לאנימה ושומעת רוק.אף אחד לא ישנה אותי.לא ישבור אותי,את האישיות שלי.אני לא אשתנה,אף אחד לא יכול לגרום לי.
אני חולמת,מדמיינת והוזה,כי זו אני...כי אני אוהבת את זה.כי לשם אני בורחת,אל תוך חלומותי ותקוותי,אל העולם הדמיוני הזה,שהוא כל מה שאי פעם רציתי לקבל.
כמו שכבר כתבתי,אני אוהבת רוק..וסכרימו.הרבה יגידו שזה 'מפחיד','זוועתי','שטני'.אך לא,מי שיגיד את זה טועה,זו מוזיקה מדהימה.לשם שינוי,לא קונים את השירים,אלא כותבים אותם בעצמם.נמאס לי מהפופ ומהזיוף..אז ברחתתי לשם,ומצאתי את המקום שאליו אני שייכת.
הלהקות האהובות עליי:
-black veil brides
-breaking benjamin
-three days grace
-bring me the horizon
-my chemical romance

so take me as I am-or watch you as you bleed.
this is me,M

אז כנראה שאני צריכה לספר לכם על עצמי,לכן למה אתם קוראים את זה?!
אני M. אני אוהבת אימואים אבל יותר אני אוהבת פריקית. אני במסעי להיותי פריקית. לפני שנתיים הייתי ילדה דיבילית. ניסיתי להיות פאקצה! אין לי מושג מה עלה לי לראש!! אבל עכשיו אני למדתי את הלקח שלי^^
המוזיקה זה האהבה שלי! אני אוהבת לשמוע מוזיקה בעיקר את cimorelli.
אני אוהבת רוק. בעיקר את: breaking benjamin and 3DG. אני אוהבת לצייר. ציור זו אחת הדרכים לבטא אותי. אי אפשר את זה להסביר..
אני אוהבת לכתוב. פשוט לכתוב. אני כותבת יומן שמביע את מה שאני מרגישה. מתי שאני מרגישה כאב אני רושמת שם. שמחה,אני רושמת שם. הכל.
אני עקשנית. אני יכולה להתוכח על משהו ובסוף אני לפעמים מנצחת.
אני יכולה להיות חוצפנית לפעמים.
אני אוהבת לעסוק בהתעמלות אומנותית. היה יום והיה לי מצב רוח הכי רע. באתי לחוג התעמלות והרגשתי הרבה יותר טוב ובהרבה!
החברות הכי טובות שלי זה הדבר הכי חשוב לי בעולם!! אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדהם!
אז..
אני מקווה שהצלחתם ללמוד עליי מעט:)
תודה שקראתם:) שלכם, M
E:) ^_^

שלום לכם\ן כאן E ואני רוצה לספר לכם על עצמי:
יופי אני רואה שאף אחד לא מתנגד:)
אני בת 13.אני גבוה (כנראה),אני אוהבת לצייר ואני הולכת עם O, M, ו-K לחוג ציור. אני הולכת גם לחוג הוקי והייתי בטניס. אני מאוד מאוד אוהבת את , את Adam Lambert ,ואת BVB
החיה האהובה עלי היא סוס והצבע האהוב עלי הוא תכלת וטורקיז. יש לי חוש הומר ואני מחייכת הרבה כשאני מתביישת או כשמשהו משמח אותי,
אני לא מהטיפוסים האלה שכותבים הרבה ובמיוחד בבלוג ,אני לא קוראת הרבה אבל עם אני רואה ספר שאני אוהבת אני יכולה לקרוא אותו יותר מפעמים, אני מאוד אוהבת לשחות ולצלול, המקצוע שאני הכי שונאת הוא ספורט,והמקצועות האהובים עלי הם מדעים ורוסית, אני לא ממש עקשנית אבל אם אני רוצה אני יכולה להיות אחת כזאת:) אבל עדיין אני יותר חזקה מעקשנית
מקווה שלמדתם עלי קצת,
כי זאת מי שאני E ^_^ :) ^,^
My name is K' ♥

אני גינגית אוהבת חתולים וליפעמים אני יכולה להיות ממש מעצבנת, אך עם תכונה זאת נילוות תכונת הטוב לב.אני מאוד רגישה ואוהבת לעזור, ממש קשה לי לוותר על דברים אבל בישביל החברות הכי טובות שלי אני מוכנה לעשות זאת.אני בעלת דימיון פרוע ,אוהבת לצייר ומאוד אוהבת לכתוב,בימיוחד סיפורי פנטזיה והרפתקאות.אני אוהבת לשחק בסימס, לטייל, לשחות ולעשות ספורט.אני גמישה אבל לא כל-כך.אני אוהבת לבנות דברים יצירתיים ולפני שנתיים בניתי בית בובות גדול.אני אוהבת לשיר, לרקוד ולחכות מבטאים כמו:ערבית,אתיופית,צרפתית,רוסית ובריטית ולחכות קול של סנובית (אני לא כזאת).
אני מעריצה של Adam Lambert ושל BVB- Black Veil Brides.השירים שלהם מדהימים!.אני אוהבת מוזיקת רוק.מאוד אוהבת ערפדים, במיוחד ספרים עליהם.יש לי חיבה לא מוסברת לאימואים.אני ילדה מוזרה...
כי זאת מי שאני...K^-^
animels

בעלי חיים.תמיד הרגשתי הרגשתי אליהם קירבה מסוימת,לעיתים אני מעידפה אותם על בני אדם.למרות שטכנית,גם אנחנו חיות.
O-אובססיה לחתולים,יש לה חתול.בריטי.שמנמן וחמוד.
E-בשלוש מילים?סוסים.סוסים.הממ..עוד אחת?סוסים.
M-חיבה מיוחדת לכלבים,במיוחד לגזע הספאניאל האנגלי.היה לה פעם כלב,שכעת נח על משכבו בשלום.
K-פרוותיים!כל חיה רכה ונחמדה,אין לה הרבה העדפות מיוחדות.
כשלמילים הייתה משמעות

כשלמילים הייתה משמעות...
לא כל אחד היה 'חיים שלי'.
כשלמילם הייתה משמעות...
הן היו שונות אחת מהשניה,ולא כולן נגמרו ב 'וש'.
כשלמילים הייתה משמעות...
'כפרה' הייתה מישהי שבאמת חשובה לך.
כשלמילים הייתה משמעות...
חשבתם על מה אתם מדברים,ולא סתם פלטתם מילים.
כשלמילים הייתה משמעות...
הייתם מדברים עברית ולא 'ערסית'.
כשלמילים הייתה משמעות...
ידעתם אותה.
כשלמילים הייתה משמעות...
לא כל מי שעשתה משהו יפה הייתה 'מושלמת'.
כשלמילים הייתה משמעות...
'נשמה' הייתה מישהי קרובה אלייך,ולא 4 אותיות אקראיות.
כשלמילים הייתה משמעות...
אהבתי אותן....
FREE

אני אוהבת שהרוח נושבת,ופורעת את שערי כרצונה.
אני אוהבת להרגיש שאיני תלויה באף אחד.
אני אוהבת להרגיש שהעולם מונח על כף ידי.
לפעמים,אני רוצה לפרוש כנפיים ולעןף.
אני חושבת מה היה קורה,אם הייתי חיה.
אני אוהבת לחיות,פשוט לחיות,ולהנות מזה.
אני אוהבת להרגיש חופשיה.
יחד

יחד הכל אפשרי.יחד נעבור את זה.
"together we'll be something more then misery and demons burn...that feeing that we're fighting for!".
Stop.Bullying

תסתכל בעיניי,בעיניי הצלולות
אתה רואה שם רשע?
אתה רואה קור?
אתה רואה את נשמתי,
האם היא מכוסה בשחור?
פגעתי בהם?
העלבתי אותם?
השארתי פצעים בעומקי נשמתם?
תענה לבדך על כל השאלות,
תבין שלא מוצדק רצונם לגרום לי לבכות.

אז תפסיקו כבר,תפסיקו לפגוע...

"המילים הללו הכו בי חזק יותר מאשר כדורי האקדחים.חשבתי שהייתי מוכנה לשמוע אותן,אבל הן הכאיבו יותר ממה שתיארתי יוכלו להכאיב".
מילים הן כמו חיצים לוהטים,הנשלכים הישר אל תוך הנקודות הפגיעות והרגישות שלנו.ודבקות בהן.הכאב לא מרפה,מילים לא נשכחות אף פעם...מכות משאירות סימנים.צלקות.שהופכות להיות חלק מגופנו.גם הן לא עוברות.לא נשכחות.הנזק יישאר שם לעד...

אז הפסיקו...לפני שיהיה מאוחר.
colorfull

צבע....הוא משנה הכל....גורם לדף לבן ומשעמם להפוך לדבר מעניין...
לפעמים,כשאני משתעממת בשיעורים,אני רוצה לקחת פחית צבע ולהתיז אותה על כל העולם,אני מדמיינת את כולם מנסים להתחמק בהתחלה,אבל כשהצבע פוגע בהם,הם מתחילים להנות.
מכירים את הפרסומת של שוופס לימון,every thing is difrent with lemon?אז הגעתי למסקנה שevery thing is difrent with color.
צבעים מעלים חיוך,יכולים לשנות את מצב הרוח,מעלה חיוך,שמחה.צבעו את החיים שלכם בצבעי הקשת,תשמחו,תהנו,תאהבו את העולם הזה.הוא צבעוני.הוא נפלא.
Look In My Eyes

אתה מחפש את התשובות? אז תסתכל לתוך עיניי... והן יראו לך הכל.הן יראו לך את התשובות... לכל השאלות, הן יראו לך את המסתורין, הן יראו לך שהכל אפשרי ואתה מסוגל... ואז אתה תשקע בתוכן ותבין... שאתה יכול,אתה מסגול.כל אשר עליך לעשות הוא... לנסות.
שני צדדים לדבר.לכל דבר

לכל דבר,יש שני צדדים,תסתכלו על שניהם לפני שתסיקו מסקנות.

הצד השני של הכאב,תחושה שמוחיכה לך שאתה חי.

הצד השני של העצב,תחושה שעוזרת לנו להעריך את השמחה.

הצד השני של הפחד,תחושה שמראה שלכל אחד יש צדדים רגישים.

הצד השני של הכוח,תחושה שיכולה להשתלט עלייך בשניות ולעוור אותך.

הצד שני של הגאווה,תחושה שמראה לנו שאנחנו שווים משהו.

הצד השני של הקנאה,תחושה שיש ביכולתה לחסום ביטחון עצמי לא מרוסן.

הצד השני של הבדידות,תחושה שעוזרת לנו להכיר את עצמינו יותר טוב.
f***k you

לא מעניין אותי מה אתה חושב.
לא מעניין אותי שכולם שפוטים שלך.
לא מעניין אותי שאתה צוחק עלינו.
לא מעניין אותי שאתה מרכל עלינו.
לא מעניין אותי מה אתה עושה,אני לא שפוטה שלך.
לא מעניין שאתה חושב שאנחנו סתומות.
לא מעניין אותי חושב את עצמך למרות שאתה סתם חרא.

יודע מה?אתה לא מעניין אותי.פגעת בי,בנו,וזה עדיין נשאר.אבל עכשיו
I DONT GIVE A SHIT
קפוץ לי....
"now if we meet out on the street I wont be running scard i'll walk rigth up and put one finger in the air"

F**K YOU!
im a crazy one

מוזרה?
מודה באשמה.
מטורפת?
לא אשקר לכם.
חולנית?
עוד לא ראיתם כלום.
אתם יכולים לצחוק עליי,יש לכם רשות.
אתם יכולים לדבר עליי מאחורי גבי,גם את זה אני מרשה.
למה?כי אתם לא מעניינים אותי בשיט! כל הדברים האלה....אני אפילו לא שמה לב אליהם.
"נורמה"?סתם מילה מיותרת....
לצרוח ?
לצעוק?
להתפרע?
לצחוק?
אני קוראת לזה להיות אני.
אמיתית.
בלי מסכות.
השפיות שלי נעלמה מזמן....ויודעים מה?אני לא מתגעגעת.
the life are too short to be normal.
through my eyes

through my eyes....no.you cant look.
you cant know how i feel.
you cant know what i think.
you cant understed my behavior.
you cant get whats my mine.
you cant find what im hiding.
cus' its my eyes

through your eyes...no.you cant tell me what i see.
you cant tell me how i feel.
you cant tell me what i think.
you cant tell me the reasons of my behavior.
you cant know whats mine.
you cant reach what im hiding.
cus' its your eyes

i see what only i see.
you see youres.
i feel what i feel.
you feel youres.
i find what i hide.
you fined youres.

dont tell me the thing that only i can know.
dont think that you are a genius,
cus' youre not.
not in what comes to me.
only i can look through my eyes.dont you ever think that we see the same.
אם תגיד ש...

להסתיר.
לשקר.
להכחיש.
מרוב פחד,פחד ממה שיחשבו עלייך,
אם תגיד שאתה אוהב רוק ולא מזרחית.
אם תגיד שאתה אוהב לקרוא ולא לראות טלוויזיה.
אם תגיד שאתה אטאיסת ולא יהודי.
אם תגיד שאתה אוהב את ללמוד,ולא חושב על הברזה כל הזמן.
אם תגיד שאתה אוהב את החברים *שלך* ולא רוצה להיות מקובל.
אם תגיד שאתה לא כמו כולם.
just be you,dont hide it ♥
fallen angel.

if you are'nt normal,it does'nt mean you're stupid.do'nt let them make you think something eles.
מסתכלת עליהם מהצד,לא רוצה להיות כמוהם...לא רוצה להיות סתם עוד שכפול.רוצה להיות מיוחדת,שונה,רוצה להיות עצמי.
אני מדברת עם חלק מהפרחות שממלאות את כיתתי בהגזמה.ההיגיון שלנו שונה לחלוטין...הן צוחקות על הדברים החשובים לי ביותר.הקדוש בשבילן הוא מה שלא מזיז לי בשיט.

לא קשורה לפה בכלל,
אולי אני מלאך שנפל.
music to fiy away with

בזמן האחרון,אני מתחילה להתמכר...תוקעת את האוזניות באוזני ונותנת לחושיי להתערפל ולמחשבותיי לנדוד הרחק.כמה שאני אוהבת את ההתנקות והשלווה האלה,מנצלת כל הזדמנות שהיא להינשא הרחק עם המילים והמוזיקה.המוזיקה שלי.אני זוכרת כל מילה ומילה בשירים,שרה אותם לעצמי בשקט.מרחפת בעולמי כאשר המוזיקה מתנגנת ברקע וחושי אוזני מתחדדים מרגע לרגע בו האוזניות תקועות בתוכן.אני נהנת... .

מוזיקה היא דבר טוב לחיים, היא עוזרת להתגבר על קשיים,מרוממת את מצב הרוח,גורם לאנשים להזדהות עם המילים ולהבין שיש שמבינים אותם.אני אישית, לא מסוגלת בלי מוזיקה, ואם אתם מסוגלים... משהו לא בסדר בראש שלכם.
~rEaLiTy~

"אני לא פסימי,אני פשוט רואה את המציאות".
-טעות-
כל אחד רואה את המציאו והחיים בצורה אחרת.ויוצר אותם בהתאם למה שהוא רואה...אני פוקחת את עיני ורואה עולם צבעוני וזורח,מעורר צחוק ומעט מטופש.זו המציאות שלי,כך אני רואה רואה את העולם ואת החיים.
לכל אחד יש תפיסה שונה ואחרת.
פריקה.הפריקה שלי.

פריקה.
כתיבה היא פריקה.
ציור הוא פריקה.
שפיכה והוצאה של רגשות,כשטף גדול של מים זורמים.
שופכת את כל חששותי,פחדי,רגשותי,מחשבותי...כל מה שעובר וחולף עליי."חייב להספיק כל מה שפורק ת'זעם,כל מה שחלמנו פעם".לא יכולה יותר להחזיק בבטן,לא יכולה יותר לשמור בפנים.האצבעות כבר מקלידות בעצמן..היד אוחזת בעיפרון ומשהו לא נודע שולט עליי.עוד ועוד מילים נכתבות על הדף,צורות שונות ומרובות מופיעות להן לפתע על הדף הלבן שפעם היה ריק.
פריקה היא העזר והמשענת שלי.
ציור וכתיבה הם העזר והמשענת שלי.
I better be alone

"I better be alone then put you on a throne,and loose my faith in smoke and mirrose"
עדיף לי להיות לבד,
אם אתם סתם מתחזים.
אם האפשרות השניה היא להיות צבועה.
אם אתם סתם מנצלים אותי.
אם אני צריכה להתחנן לחברתכם.
אם אתם לא מקבלים אותי כפי שאני באמת.
loaded gun

זעם.
הוא נמצא בכולם,גם בתוכי.
אם תעירו אותו,תחזו בפיצוץ.
אני לא מתאפקת,אף פעם לא.
אין לי שום כוונה.
לא תוכלו לפוצץ אותי ברגע,
אני רגועה יותר משנראה לכם.
הזעם שנמצא בתוכי...
גם הוא חזק יותר משנראה לכם.
regret is worthless

אל תסתכלו לאחור.
חרטות הן חסרות משמעות.
עצב על זמן שעבר הוא בזבוז זמן מיותר.
תחיו בשביל היום,לא בשביל אתמול,מחר לא צריך להדאיג אתכם.
let it burn

sad?
let it burn.
afraid?
let it burn.
lost?
let it burn.
lonley?
let it burn.
broken?
let it burn.
f**k all,let it burn and be happy!
fear.

"האיש הזה חי בלי שאף אחד לא ישים לב,ומת באותה הדרך"
לפעמים,כשהבדידות חונקת אותי,עולה בראשי שאלה-
if i'll be gone-will you notice?
כה מפחיד אותי לחשוב שלא,שאוכל להימחק בלי שאף אחד ישים לב,להילקח הרחק בכיוון הרוח,ואף אחד לא יפנה ראשו לכיווני.
I could but I won't

"I could be mean
I could be angry
I could be fake
I could be stupid
You know I could be just like you"

הייתי יכולה..
הייתי יכולה לפגוע,להרוס,אך אני לא כמוך.
לא אעשה את זה בלי סיבה.
לא אגרום כאב לאנשים אקראיים הנקרים בדרכי,סתם מתוך שעמום.
לא כמו שאתה גרמת לי...
D/A/T/E

28/5/13
-------------------------------------
התאריך הזה,שבו הכל התחיל.
התאריך בו הקמנו את הבלוג.
-------------------------------------
so wellcome to the island of the misfit toys

~לחצו על התמונה~
אלו הרגשות שלי,די לחטט

תפסיקו עם זה!
תפסיקו לחטט.
תפסיקו להציק.
די כבר לדחוף את אפכם!
תבינו פעם אחת ולתמיד שאיני מציירת כדי שתראו את זה...
לא כדי שתעבירו ביקורת,
תשפטו,
תצפו.
לא!
אני מציירת כי ככה אני מרגישה,
כי זה מה שאני אוהבת,
כי זה מהנה ומשחרר אותי.
אז תפסיקו לנדנד,ותנו לי לצייר בשקט.
dont let yourself go

R.I.P
the unicorn that took away every dream and hope of yours into the grave with him.
remembr those times,when unicorns used to run between us,when no one was ashamed to be himself.
smoke and mirrors

המילים שלך לא שוות כלום,אם אין בהן כוונה.
ההבטחות שלך לא שוות כלום,אם לא תקיים אותן.
הכל זה סתם עשן ומראות,אשליה,ואנחנו נופלים בפח.אנחנו אלה שבוחרים ללכת שולל אחרי המילים המתוקות האלה,כאילו מתחננים שיתפוצצו לנו בפרצוף.מתחננים ל'דרך הקשה',שבה נלמד לא להאמין להכל...אחר כך כולם מאשימים אותם,את אלו ששיקרו.אך לא רואים שזו גם אשמתם,הם אלו שבחרו להאמין לזה,כמו פיתיון מכוון שזועק 'שקרו לי!פיגעו בי!בבקשה!'.האכזבה הזאת,שנוכלת בנו,אחרי שהכל נעשה מובן ונכון,היא ההרגשה המייסרת ביותר..כאילו נדחפת מענן גבוה ורך אל צינוק מחוספס וקשה...הנחיתה שווה ל'רענון' דף האינטרנט,מרעידה את כל המציאות וקובעת חוקים חדשים למשחק,מעלימה ב'קסם' את המציאות שבה חיית עד עכשיו.
harakiri

war is everywhere,its awful and painful but most of all,undinieble.
while love is hard to fined,its beatiful,but most of all,people find it hard to believe.
why?
the situation is scary:
plastic is believed to be cousing cancer in millions.
radiation levels are rising across the globe.
pollution from cities kills over 2 million people a year.
the last time when men lived in a world without war was 2925 BC.
there are 2 billion overweigths or obese people in the world,while 25,000 die of hunger every day.
and so much worse and more,somthing needs to be done here.it needs to be done by us.
we are deistroying ourselfs.so much death,but so little actual life.

s.t.o.p.s.t.i.g.m.a

"את אימו ואת פריקית ואת גם רוסיה חננה שאוהבת דמויות יפניות ןמחפשת תשומת לב וחותכת את עצמה ורוצה להתאבד ואת מטומטמת ואת גם מדברת אנגלית ורוסית"
תפסיקו עם הסטיגמות.